ספיישל הספיישלים לדוקטור #14

בס"ד

אם לא התחבאתם מתחת לאיזה סלע, או שאתם סתם אנשים נורמטיביים, ללא שריטה המתקראת "דוקטור הו", אזי ודאי ששמתם לב שבשלושת השבועות האחרונים שודרו סוף סוף, שלושת הספיישלים של הסדרה לקראת האתחול הבא עלינו לטובה. לקראת שידורם העליתי מספר טורים, וקשקשתי קצת בפייסבוק, בשאיפה שמי מכם אולי אף יצטרף אלינו ה whovians ויצפה בכל הטוב הזה.

עכשיו, אחרי ששלושתם שודרו וכולכם כמובן צפיתם, ניתן לסכם אותם ולהביט הלאה אל עבר העונה החדשה שתגיע במהרה בימינו, ונאמר יאללה כבר.

ונפתח, כראוי לטור על הדוקטור – בדוקטור

דיוויד טנאנט הנפלא, הפציע שוב על מסכינו בסיום העונה הקודמת והעלה שאלות רבות מאוד ובראשן, למה הפנים האלה חזרו? האם זה שובו של דוקטור מספר 10, או אולי זה דוקטור מספר 14? או אולי זה איזה טריק נכלולי של איזה נבל?

עוד לפני שהספיישלים שודרו, אמר ראסל טי דיוויס, היוצר הראשי של הסדרה, שמדובר בדוקטור מספר 14. רוצה לאמר, זה לא יהיה בדיוק דיוויד טנאנט של עונות 2 עד 4 אלא משהו שונה. ובכן, מדובר בהחלט במשהו שונה. לא עוד הדוקטור הסופר אנרגטי, המתלוצץ, הסקסי והצעיר. קיבלנו גלגול בוגר הרבה יותר, רגשני יותר, פתוח יותר להבעת רגשות אנושיים, וגם קצת עייף. אני לא מתכוון לדמות שעייפנו ממנה, חלילה, אלא לדמות שהתבגרה ומציגה את ההשפעה של הגיל המופלג שלה, ובעיקר את הרושם שהותירו עליה ההרפתקאות המשוגעות שעברה. טנאנט נתן משחק משכנע מאוד, עם ניצוצות של דוקטור מספר 10, אבל במידה, ומבלי להיות מביך. היחסים בינו ובין דונה הצליחו להתפתח בתוך שלושת הספיישלים האלה, למרות שהעלילות לא היו (ברובן) עמוקות מאוד (ועוד נחזור לזה), והדרך שבה הוא גילם משהו יותר אבהי, ויותר אנושי, עבדה – למרות שאני מעדיף את הדוקטור יותר "חוצן".

בסך הכל, ובהתחשב שמדובר בדוקטור שמלכתחילה הגיע כדי לרגש, ולעזור להזניק את העידן החדש, אני חושב שטנאנט קיים את ההבטחה על הצד הטוב ביותר.

דונה נובל

בת הלוויה שהכתרתי כטובה ביותר, הציגה אף היא דמות יותר בוגרת. אמא לילד\ה מתבגרת, ואשת משפחה, דונה כבר הרבה פחות הילדה הצעקנית שכועסת על העולם. גם דונה עצמה, עברה מסלול מסויים לאורך שלושת הפרקים, ואנחנו קיבלנו סוף סוף את הסוף לו כולנו קיווינו. דונה, שהדוקטור נאלץ למחוק את כל זכרונותיה ממנו בסוף עונה מספר 4, קיבלה אותם בחזרה, ובעזרת תרגיל עלילתי פשוט, נשארה בחיים ואף קיבלה שידרוג משמעותי. קת'רין טייט ממשיכה להיות נפלאה, ונותנת גם את הפאנצ'ים הקומיים וגם את הרגשות.

על שני הדברים הבאים רציתי לדבר בנפרד, אבל אחרי מחשבה, הגעתי למסקנה שפשוט אי אפשר לנתקם זה מזו. ואני מתכוון כמובן ל

רוז ורוח ה woke

דיברנו על מקומו של ייצוג אוכלוסיות שונות, והתכתבות עם מציאות החיים בתוך הסדרה. רט"ד בארבע עונותיו הראשונות, עשה את זה בצורה לא פחות ממדהימה. היו לנו דמויות עם נטיות מיניות שונות, גילאים ומינים שונים וכו'. בכל המקרים, הדמויות שירתו את התסריט,  ולא להיפך.

בשלושת הספיישלים, ולמרות שבאמת מדובר בלא יותר מארבע או חמש סצינות, לצערי הרב דיוויס לא עצר את עצמו ויצר כמה רגעים שעדיף אם לא היו. לפני שנמשיך, חשוב לי להדגיש חזור ודגוש – אין לי שום בעיה עם הכללתן של דמויות טרנסג'נדריות בסדרת טלוויזיה, ואין לי שום בעיה עם שימוש בסיטואציות בתוך העלילה, כדי להעביר מסר. אפילו מסר שאני לא מסכים איתו.

אחרי שהבהרנו את זה, אני מאוד לא אוהב שסדרת טלוויזיה (לא דוקומנטרית) מטיפה לי. לכל אחד יש מקום על המסך, ורוז, בתה של דונה שנולדה כבן ועברה תהליך מלא של שינוי זהות המין שלה, היתה יכולה להיות דמות כל כך טובה. בניגוד לדרכו בעבר, ראסל השתמש בכל סצינה בה השתתפה רוז, כדי להטיף, ובצורה קצת מביכה. במקרים אחרים, ראסל מנסה להעלות שוב את נושא המיניות באופן שנוגד לחלוטין את רוחה של הסדרה ויותר מכך – את דמותו של הדוקוטר. כמה דוגמאות:

• כשהדוקטור (שלהזכירכם, הוא חייזר) פונה לחייזר אחר ומתייחס אליו במין זכר, הדמות של רוז – שעד לאותה נקודה היתה מצויינת וחביבה – קפצה עליו עם ה"אתה באמת קופץ למסקנה לגבי הזהות המינית שלו?"… כאילו…מה? ראסל, בחיאתאק, שחרר. מדובר בחייזר.
• אחרי מפגש עם אייזיק ניוטון (סצינה קלאסית שכל מטרתה להגיע למשחק מילים חביב), דונה מעירה כמה חתיך היה סר אייזיק, והדוקטור עונה "כן, הוא באמת היה חתיך הא? הא, כנראה שזה מי שאני עכשיו."

הדוגמא הראשונה חוטאת לדמותה של רוז, שכן טרנסג'נדר (או כל אדם) הוא לא אך ורק ההעדפה המינית שלו. בכך שכל סצינה עם רוז, משמשת כדי להטיף (ופעמיים היא עשתה את זה כלפי הדוקטור, שהוא במובן הזה הרבה יותר פתוח, מכיל ומוסרי מרוב בני האדם), הוא הופך אותה לחד מימדית ולצערי, מוריד לא מעט מהאמפתיה שאני חש כלפיה.

הדוגמא השניה פשוט חוטאת לאמת ההסטורית של הדוקטור. ושוב אדגיש שאין לי שום בעיה עם דמות הומוסקסואלית. הבעיה שלי היא שהדוקטור – תחת עטו של דיוויס – נכתב כדמות שלא מזדהה כהומו או הטרו. הוא אף אמר את זה באופן מפורש, ויותר מפעם אחת. אז מה הקטע, ראסל? "כנראה שזה מי שאני עכשיו"? באמת? וכשאנחנו  יודעים שהשחקן המצויין שמשחק את דוקטור מספר 15 הוא  הומוסקסואל בעצמו, אני מתחיל לחשוש קצת, שראסל ימשיך להתעלם ממה שהוא בעצמו שם בפיו של הדוקטור, ויעשה סיבוב על האג'נדה, ואם נסתמך על חוויותינו עם רוז נובל… זה לא כל כך מבטיח.

ובכל זאת, אני אופטימי, ומקווה שלא ירד לנו פטיש 5 קילו על הראש בכל פרק, עם מסרים פוליטיים. אני אוהב מסרים, והתכתבות עם החיים עצמם, אבל כאמור – בדרך שמשרתת את העלילה ולא להיפך.

ואם כבד דיברנו שוב על זה, אז בואו נרחיב מעט בנושא ה

עלילות

היו לנו שלושה ספיישלים, וכשלעצמם, העלילות לא היו מי יודע מה, אבל כשמדובר בספיישלים, העיקר הוא – כדברי המשורר – הרומנטיקה. ב The star Beast היה לנו סיפור משעשע על חייזר שברח לכדור הארץ ושיחק את עצמו כקורבן תמים, עד שהתגלה כנבל. היה לנו ב Wild Blue Yonder סיפור של כפילים שניסו להיכנס לעולמנו דרך העתקה של הדוקטור ודונה, וקינחנו ב The Giggle עם חזרתו של הנבל הקלאסי The toy maker והרצון שלו לשחק בתושבי הכדור.

מה שיותר חשוב היה, הוא הסיפור של הדוקטור, והנסיון לענות על השאלות, איתן פתחנו את הטור. דרך האינטראקציות השונות, לאורך הספיישלים, חשפנו יותר ויותר את דמותו של הדוקטור בגלגולו הנוכחי, ובסופו של דבר שניים – דונה נובל, והדוקטור החדש – הסבירו לו את התשובות. האם התשובות נתנו איזה מענה שסיפק לנו סוג של קתרזיס? לא ממש. הדוקטור עייף, וצריך לנוח. הטראומות שנאגרו אצלו גרמו לו לחזור כדי להגיע לנקודה הזו. נחמד. אבל כמובן שציפינו למשהו יותר דרמטי.

ובכל זאת, לא שיעמם ולא דיכא, ואפילו שיעשע. אז מה לנו כי נלין יותר מדי?

לסיכום

היו לנו שלושה שבועות כיפיים בסך הכל (כשזה נוגע לסדרה), עם המון נוסטלגיה, בידור ושעשועים. קיבלנו משחק מצויין של טנאנט וטייט, ואפילו… סצינה אחת עם ברנרד קריבינס ז"ל שהופיע שוב בתפקיד ווילפרד מוט, ובינינו? אפילו אם רק בשביל הסצינה הזו, הכל היה שווה. אחד השחקנים הבאמת הכי טובים ששיחקו בסדרה. אדם שכל מבע פנים, מחוות יד, ומילה שלו מלאים ברגש וביופי. נתגעגע אליך, ווילף.

לפני שנלך להתכונן לספיישל חג המולד – ההרפתקאה הראשונה של שוטי גאטווה כדוקטור, נקווה שראסל התעשת על עצמו, ולא יקלקל בשטויות של woke מה שאמורות להיות לפחות שתי עונות מבדרות. גטאווה הופיע כפצצת אנרגיה, ועל סמך העבר, ניתן בהחלט להתרגש לקראת התקופה שלו על ההגאים של הטארדיס.

• ראיתם את הספיישלים?
• אהבם?
• חושבים אחרת ממני?
• מוזמנים להגיב ממש כאן, ולשתף ברחבי הזמן והחלל.