בס"ד
כבר זמן מה שרציתי לכתוב סדרה על סדרות הטלוויזיה האהובות עלי, ועכשיו הגיע הזמן להפסיק לרצות ולהתחיל לכתוב. מבחינתי מדובר בסדרות הטובות שנוצרו אי פעם, ומכיוון שהדבר מורכב, לא אסתפק בטור דירוג בודד אלא בסדרה שתנסה להעמיק (שלא לומר לחפור).
אני מזמין אתכם להצטרף, עם אזהרה ברורה מאליה – ספויילרים!
שובר שורות \ Breaking Bad
יוצר: וינס גיליגאן (בפעם השניה ברשימה שלנו!)
עונות: 5
ביונואר 2008 עלה הפרק הראשון בסדרת המופת הזו. הפרק האחרון עלה בספטמבר 2013.
מה מיוחד
נתחיל בברור מאליו, למרות שהסופראנוס הקדימה אותה בליהוק של אנטי-גיבור לתפקיד המרכזי, שובר שורות מלהקת פה גיבור שמתחיל כאדם טוב, הגון ורגיל לחלוטין (לכאורה) שעובר את הטרנספורמציה לאנטי-גיבור, וזה סוד הקסם. אנחנו עוקבים אחרי ההתדרדרות המוסרית של וולטר ווייט מקרוב ומבפנים. זה לא קרה בסופראנוס, ולא בדקסטר. הגיבורים הללו, גם היו די אנטי גיבורים בעל כורחם, בעוד וולטר בחר ללכת לשם (מסיבות טובות). ישנם עוד כמה דברים מעניינים שנעשו בסדרה הזו (ובשלוחותיה – סמוך על סול, והסרט אל-קאמינו). סגנון צילום משתנה, שמשרת את העלילה, צבעים שונים לדמויות שונות שבאופן מודע ובלתי מודע, מייחד אותן. גם העובדה שנוצרו לה שלוחות כאלה – והן איכותיות כמעט באותה המידה, היא די חסרת תקדים. והליהוק… לחכך ידיים בהנאה.
שחקנים מובילים
ראש וראשון הוא בריאן קראנסטון כוולטר ווייט, האיש והאגדה. את אשתו, סקיילר מגלמת אנה גאן הנפלאה. לוולטר וסקיילר בן בשם וולטר ג'וניור, אותו משחק בחינניות אר ג'יי מיטי (שכמו הדמות אותו הוא מגלם, חולה בשיתוק מוחי חלקי. אחות של סקיילר, מארי שריידר שמגולמת ע"י בטסי בראנט נשואה לסוכן הרשות למלחמה בסמים האנק שריידר, אותו מגלם דין נוריס. לוולטר מצטרף שותף לעסקים בשם ג'סי פינקמן אותו משחק ארון פול המצויין. יחד, הם מתמרנים בעולם הפשע שמפגיש אותם עם עורך דין ממולח בשם סול גודמן שהוא בוב אודנקירק שהיה כל כך טוב, עד שיצרו בשבילו סדרה מצויינת. דמויות מרכזיות נוספות הן מייק ארמנטראוט (ג'ונתן באנקס), גוסטאבו פרינג (ג'יאנקרלו אספוזיטו), טוקו והקטור סלמאנקה (ריימונד קרוז ומארק מרגוליס בהתאמה), ועוד רעים וטובים.
פיתוח דמויות
הדמויות שהכי מתפתחות בסדרה הן:
- וולטר הארטוול ווייט – אדם רגיל לחלוטין מהישוב. טוב, אולי לא ממש רגיל, בהתחשב במנת משכל של גאון, שהחיים דחקו לעבודה כמורה לכימיה + משרה שניה במכון לשטיפת מכוניות. וולטר אדם די כנוע, מתבטל מול דמויות סמכותיות, וממוקד בחיי המשפחה שלו, מגלה לפתע שהוא חולה בסרטן וזמנו מוגבל. בעקבות מידע אליו הוא נחשף בזכות גיסו שעובד ב DEA, הוא מחליט לנצל את הידע שלו בכימיה, כדי להרוויח כמה שיותר כסף שישאר למשפחה שלו לאחר מותו. הנסיבות (שלרובן, וולטר לא מוכן בעליל) מובילות אותו לקבלת החלטות גדולות מאוד, ואלה מכניסות אותו לפינות מהן הוא מנסה בהתחלה לצאת. כשהעסקים מתחילים לתת פירות, וולטר מתחיל לחוות דברים שבחייו הקודמים לא היו אפשריים, והגאווה שלו משתלטת על פעולותיו והתנהגותו. וולטר בהתחלה מאפשר לצורך הקיומי לשחוק את אמות המוסר שלו, אבל ככל שמתקדמת הסדרה, הוא עושה זאת בפחות אי נוחות ולבסוף מתוך קור רוח ממש. עוד על וולטר בסיכום של הסיכום.
- סקיילר ווייט – אנחנו מתחילים את המסע שלנו, עם סקיילר כעקרת הבית שמסתמכת על בעלה החביב, ונמצאת ככל הנראה בחיפוש תמידי אחרי האני האמיתי שלה. סופרת? סוחרת אונליין? בסך הכל אשה נורמטיבית לחלוטין, עם נגיעות של חלמנות. סקיילר רוצה לחשוב תמיד על הטוב, ולראות אותו אצל כולם. כשוולטר מתחיל להתנהג מוזר, היא מיד חושדת, אבל לאורך זמן, היא לא מדמיינת רחוק מספיק. סקיילר חושבת על טובת הכלל, ומציבה את המשפחה במרכז, מה שגורם לה להימנע מלהסגיר את בעלה או להעיד נגדו, מפחד שזה יפגע בבנה, באחותה וגיסה. גם סקיילר נותנת לקוד המוסרי שלה להישחק כל עוד היא רואה סיכוי למנוע פגיעה באנשים החשובים לה ביותר, ומשתפת פעולה עם וולטר מתוך המחשבה שבקרוב הסרטן יעשה את שלו, והיא תוכל לחזור לעצמה. בסופו של דבר, גם סקיילר לא יכולה לרחוץ בנקיון כפייה, אבל היא כן עושה ככל יכולתה לנסות ולשמר מידה מסויימת של מוסר, וברגע שבנה מגלה את האמת, היא לוקחת צד ברור ולא מוכנה להתפשר יותר.
- וולטר ג'וניור – הילד התמים, שגדל עם הורים תומכים מאוד, מעריץ את אביו הגאון ואוהב את אמו שמרעיפה עליו אהבה. ההתפתחות של הדמות אינה מפתיעה, אלא רק קיצונית באופן צפוי. כל עוד הוא לא מודע לפעולותיו הבלתי חוקיות ובלתי מוסריות של אביו, הוא עדיין רואה בו גיבור על. ברגע שההבנה מחלחלת אליו, הוא מסרב לכל קשר איתו, התפוח הזה, שנפל די רחוק מהעץ, מהווה קונטרסט לאביו. בעוד וולטר מוצא דרכים חדשות, כל הזמן להצדיק את מעשיו, הבן רואה את העולם בשחור ולבן ולא מוכן לשקול כל גוון של אפור.
- ג'סי פינקמן – הגענו אל ג'סי רק עכשיו, רק כי סקרנו את משפחת ווייט. ג'סי היא כמובן אחת משתי הדמויות המרכזיות בסדרה, וזה למרות שבמקור הוא לא תוכנן להישאר יותר מעונה, ואיזה מזל שנשאר. העבודה שהושקעה בדמות הזו השתלמה, באופן שמציב אותו כמעט כשווה בשווה עם הגיבור הראשי. ג'סי מתחיל כדמות טיפשה, נבובה ולחלוטין חסרת עמוד שדרה מוסרי, ובכלל. המפגש עם וולטר מציב מראה מול פניו, והוא מתחיל ללמוד ולחקות מדמות שנעה בין מורה לאבא. ההתנשאות והכעס של וולטר כלפיו, מחשלים אותו, והוא לומד לעמוד יותר על שלו – בעיקר כשזה נוגע לחוקי הפשע והרחוב. ג'סי מתבגר מול עינינו, ומתוך סדרה בלתי נגמרת של טרגדיות והתאכזרויות – כולל כמובן התעללות מצד וולטר – המצפן המוסרי שלו מתייצב והולך. ג'סי נאמן לוולטר באופן עיוור, ועד שהוא לא מגיע לתחתית (סוגיה חוזרת), הוא לא מוכן לפעול נגדו באופן אבסולוטי. כשהוא נשבר ופונה למפלט האחרון שלו – החוק – הוא מפסיד בקרב ושוקע לתהום ולשפל לא אנושי, של שבי, עינויים ועבודה בכפייה. בסוף הסדרה, ובסרט ההמשך (אל קאמינו) אנחנו רואים ג'סי בוגר שיודע לקחת אחריות ולטפל בעצמו. ישנה הרגשה יוצאת דופן של אופטימיות, שג'סי יהיה בסדר, וזה הדובדבן האמיתי של הסדרה כולה.
- האנק שריידר – אנחנו מקבלים חלון אל האנק ממש עם פתיחת הסדרה, ורואים שם גבר-גבר חברה'מן עם נגיעות שחצנות שמכסה על חוסר ביטחון. האנק הוא הוא המצפן המוסרי של הסדרה, ומותו מציין את הנקודה שבו כל מגדל הקלפים המפואר הזה מתרסק. האנק הוא כל מה שוולטר לא. לא מבריק במיוחד, לא מתוחכם במיוחד, אבל גם לא מתפשר. האנק לא תמיד מקבל את הקלפים הטובים – למעשה הוא מקבל לא מעט לימונים. אבל למעט נפילה אחת – כשהוא מוציא את כל תסכולו וחמתן על ג'סי – הוא לא מעקם את החוק, ולא שובר שורות (אנטיתזה, אמרנו?). גם המעשה החריג הזה, אינו מעשה של אדם רע ביסודו, אלא בא מתוך זעם על עירוב אשתו בחייו המקצועיים. האנק מצליח להראות לנו פגיעות, דווקא מתוך המשחק המצ'ואיסטי שלו, מה שמשאיר אותו כדמות אנושית אותנטית ולא קלישאתית. גם רגע לפני שהוא נרצח בדם קר, האנק מסרב להתפשר, ואף מוכיח את וולטר על טפשותו. האנק תומך באשתו, למרות חולשותיה, ותמיד מנסה למצוא את הפשרה בתוך המשפחה. הוא תמיד ינסה להימנע מלפגוע, ותמיד יעמוד לצד הנפגע. אין הרבה אנשים בסדרה, עליהם ניתן לומר שהם אנשים טובים. האנק הוא אחד מהיחידים שכן.
- גוסטאבו פרינג – בניגוד לנבלים אחרים, על גוסטאבו אנחנו לומדים לא מעט, אפילו שהוא איתנו פחות מחצי מזמן הסדרה. אנחנו מקבלים אותו כמוצר די מוגמר, אבל יודעים שהוא התחיל במקום הרבה יותר צנוע. יחד עם שותפו לחיים, מקס, גוסטאבו מציע לקרטל להרחיב את עסקיהם לממכר מת' דרך רשת המזון המהיר שהוא בונה. ראש הקרטל מסרב ואף מחסל את מקס בגין מכירה בתחומי הקרטל ללא רשות. גוסטאבו, שנראה אז כאדם רגיש מאוד, מקדיש את השנים הבאות בבניית האימפריה שלו ובנקמה יסודית כנגד הקרטל. על מנת לטפס לפסגת הכוח, גאס מסגל גישה קרה ואכזרית בפשטותה, כזו שלא תהסס לפגוע באיש, אשה או ילד, כל עוד שזה יקדם אותו אל מטרתו.
ניגע בעוד דמויות בסיכום של הסיכום.
העונה הטובה ביותר
קשה לבחור, אבל אם חייבים אז אבחר בעונה מספר 4, בה הקונפליקט מול גאס מגיע לנקודת הרתיחה ולסיומו, ומשאיר את וולטר וג'סי על קו הזינוק לקונפליקט האולטימטיבי ביניהם.
הפרק הטוב ביותר
פרק הסיום הטוב בתולדות הטלוויזיה, לוקח את הפרס. כ-כ-ה מסיימים סדרה! עונים על כל שאלה מרכזית שנשארה פתוחה (והתשובה לא חייבת להיות טובה – רק מספקת), מביאים את הדמויות לסיום המסע הטלוויזיוני שלהן במבט פנימי, ומעמתים אותן עם מעשיהם. נמנעים מדאוס אקס מכינה (אל מחוץ למכונה), ונותנים לדמויות עצמן להגיע, מתוך המוטיבציה הטבעית, לפתרון ותוצאותיו. ובניגוד לסיומות איומות שאנחנו מכירים (דוגמא מצויינת: דקסטר), מראים שניתן לתת לדמות האנטי גיבור מעט חסד (בדמות סגירת המעגל, לקיחת האחריות ואולי שבב של החזרת צלם אנוש, בדמות גילוי מיקום הקבר של האנק), ועדיין לאפשר לו לשלם כגמולו – בחייו. וכל זה, בתוך ההקשרים הרחבים יותר של הסדרה – האהבה למדע, האימפריה שהיתה, החברים והיריבים. פשוט פרק מושלם.
הציטוטים האהובים עלי
“I did it for me. I liked it. I was good at it. And I was really—I was alive.”
— Walter White, Season 5, Felina
וולטר מושך את השטיח מתחת לרגליים של כולם. לאורך חלקים נרחבים מהסדרה, הוא מתעקש, ואנחנו רוצים להאמין לו, שהוא עושה את כל הדברים הנוראיים האלה למען משפחתו. בשלב מסויים, אנחנו מבינים שזה לא כך, אבל המסע של וולטר לא יכול להסתיים באמת, מבלי שהוא בעצמו יודה באמת, אפילו אם זה "רק" בפני סקיילר. אחרי שלקה בסרטן, וראה את חייו בדרך לסוף עגום, שכולל קשיים כלכליים אדירים, הפסד קריירה ויוקרה ואולי אפילו אובדן גבריות, וולטר מוצא דרך לתת ביטוי לכל החוזקות שלו. הדברים האלה, הם אלה שבאמת מדריכים את פעולותיו, ובסופו של יום, הוא "גבר" מספיק כדי להודות בזה.
“Electrons—they change their energy levels. Molecules change their bonds. Elements—they combine and change into compounds. Well, that’s all of life, right? It’s the constant. It’s the cycle. It’s solution, dissolution, just over and over and over. It is growth, then decay, then transformation.”
— Walter White, Pilot
אחרי ציטוט מפרק הסיום, הנה ציטוט מפרק הפתיחה ששוטח לפנינו את העלילה כולה כמשל. החיים הם מחזוריים, והם מבטאים שינויים בלתי פוסקים, חיבורים והתפרקות, פלוס ומינוס.
“The thing is, if you just do stuff and nothing happens, what’s it all mean? What’s the point?”
— Jesse Pinkman, Problem Dog
ג'סי פינקמן מתבגר, ומעלה שאלות מוסריות. גאים בך, ג'סי!
“I have spent my whole life scared, frightened of things that could happen, might happen, might not happen. Fifty years I spent like that—finding myself awake at three in the morning. But you know what? Ever since my diagnosis, I sleep just fine. And I came to realize, it’s that fear that’s the worst of it. That’s the real enemy. So, get up. Get out in the real world.”
— Walter White, Better Call Saul
כתיבה משובחת, משיגה מטרות רבות במשפט אחד או שניים. וולטר מעודד את גיסו, תוך שהוא חושף לנו הצופים, חלק משמעותי מהגורמים לשינוי העצום שעובר עליו עצמו.
“There is more money here than we could spend in 10 lifetimes. Please tell me: how much is enough? How big does this pile have to be?”
— Skyler White, Gliding Over All
סקיילר שואלת בשבילנו, את השאלה הכי מתבקשת. מכאן והלאה, קשה למי מאיתנו להאמין, או להחזיק באיזה שבב של תקווה, שנשאר משהו טהור במוטיבציה של וולטר.
הנבל המוביל
לכאורה, הנבל המוביל הוא די ברור – גוסטאבו פרינג, אבל הרשו לי לבחור באלטרנטיבה שלטעמי יותר ראויה. בדרך כלל, אנחנו בוחרים נבל, אך הפעם אני בוחר בחור טוב. איש מצויין, שמה שהופך אותו ל"נבל" בסיפור שלנו היא רק העובדה שהוא פועל בניגוד אינטרסים גמור לגיבור שלנו. אני מדבר כמובן על האנק שריידר. וולטר ניצח את כל היריבים שלו – כולל את ג'סי, לכאורה. אבל יש לו רק יריב אחד שוולטר לא יחסל. את גיסו, סוכן ה DEA. ואכן, כשהוא כבר מוצא את עצמו בסיטואציה שבה, שותפיו לשעבר באים ויכולים להוציא אותו ממאסר ארוך שנים, הוא לא יכול לתמוך בחיסולו ולמעשה, מתחנן על חייו ומוכן ללכת לכלא ובלבד שלא יאורע לו כל רע. האנק מצידו ניצח את וולטר, בעזרת ג'סי ותאוות הבצע של וולטר.
ה MVP
אי אפשר לבחור אף אחד חוץ מבריאן קראנסטון, עם כל הכבוד (ויש. הרבה מאוד) לשלל הדמויות והשחקנים הנפלאים שליוו אותנו לאורך הסדרה. קראנסטון נותן תצוגת תכלית של פעם בחיים, כולל טיימינג קומי, יכולות דרמטיות, הבעה, וכאריזמה בלתי מתפשרת. לחשוב על שחקן אחר שיכול היה למכור לנו את וולטר ווייט זה… בלתי אפשרי בעליל.
הופעות אורח ראויות לציון
אז מי היה לנו כאן? ג'סיקה ג'ונס בכבודה ובעצמה (קריסטן ריטר, הלא היא ג'יין מג'סי וג'יין), ביל בר הקומיקאי בתור נוכל רב שימושי. ומי עוד? מזהים? מכירים? ספרו לי.
הסיכום של הסיכום
כימיה היא… קסם. אומרים שכימיה היא המדע של החומר, אבל אנחנו מעדיפים לראות אותה כמדע של השינוי. חומרים שונים שחלקם נמשכים, חלקם דוחים אחרים, יוצרים קשרים שמייצרים תגובות שונות. חלק מהתגובות בונות, חלקן הורסות ואף מנפצות או רעילות.
קאסט קרוב למושלם, עם כימיה שיוצרת מוצר שחזק מכל חלקיו (החזקים מאוד בפני עצמם). תסריט שנותן לנו קצת פנטזיה, עם קשר אמין (בעולם הפיקציה) למציאות אותה פורשים מול עינינו. דמויות שפועלות מתוך מוטיבציה שמתאימה להן, ולהתפתחותיהן. מסע הפוך של הגיבור, מאדם טוב, מוסרי ונורמטיבי ועד לאיש שפל, אגואיסט ואכזר שרק בנס מקבל את ההזדמנות האחרונה לעמוד מול המראה ולפקוח עיניים. דמויות משנה שמעבות את העלילה ומעמיקות אותה. עלילות משנה שחוצות את זו הראשית, ולא גורעות ממנה. כשרואים את האינטראקציות בין השחקנים השונים על המסך, זה נראה פשוט אמיתי. בריאן קראנסטון וארון פול מתאימים לתפקיד ואחד לשני, כמו כפפה ליד. אנה גאן נכנסת לדמות הזו של סקיילר, כאילו היא היתה סקיילר מלכתחילה. דין נוריס מקבל תפקיד שתפור עליו, כזה שעשה בעבר ויעשה גם לאחר מכן באופן כלשהו. ג'יאנקרלו אספוזיטו, ג'ונת'ן באנקס, ומעל כולם, בוב אודנקירק, כל אחד ואחד זה פשוט בינגו של פעם בחיים.
לכאורה, אפשר היה להסתפק בדרמה. בסך הכל מדובר בעלילה קשה, עם דילמות מוסריות מרחיקות לכת. אני חושב שטוב עשו היוצרים, כשהכניסו אלמנטים קומיים כדי להפוך את החוויה הזו ליותר נגישה. הבחירה בדמויות כמו סול גודמן, או לדוגמא סקיני פיט ובאדג'ר. מספקת לנו רגעים לקחת קצת אוויר ולזכור שמדובר בסדרת טלוויזיה ולא סרט דוקומנטרי.
פרק פתיחה עם הוק קטלני, ותנועה זריזה לתחילתו של התהליך שמניע את הדמויות הראשיות. פרק סיום מושלם. סיכום העלילה בזמן, במקום להמשיך לנצח עד אובדן כל קשר למציאות. דיאלוגים חדים ויעילים.
העובדה שמתוך העולם הזה שגיליגאן יצר, יצאה עוד סדרת מופת, ועוד סרט שעומד בפני עצמו, מעידה על העושר הפנימי של הדמויות והעולם בה הן קיימות.
ככה עושים טלוויזיה!
- ראיתם את שובר שורות?
- פספסתי משהו?
- משהו דורש תיקון?
- מה חשבתם על הסדרה?
השאירו הערה פה למטה, או שלחו לי הודעה.
גיל שלו 