בס"ד
יש לי חבר יקר מנצרת (כשהוא בארץ) ואם לתאר אותו במשפט, אז רק אומר שאם כל היהודים (ואני כולל בתוך זה את עצמי) היו בעלי אישיות כמו שלו, היה פה ממש – אבל ממש – טוב. בפעם האחרונה שנפגשנו, הצטרף אלינו חבר ילדות שלו, שגם את דתו לא ביררתי (כי זה ממש לא משנה) וישבנו לכמה "דרינקים".
השיחה קלחה, ונעה על הציר הדי רגיל של סיפורי ילדות, פוליטיקה מקומית בואכה אמונות ופעילות ציבורית. באיזשהו שלב, החבר של החבר הרגיש מספיק בנוח לשאול אותי, בתור נציג היהדות סביב השולחן, שאלה שוואלה…גם אותי הטרידה לפני שנים. הוא ניגש אליה ברגישות ראויה לציון. "תגיד," אמר. "אנחנו מכבדים את כל הכתוב בתורה – מה שנקרא ה Old Testament ומכירים בהסטוריה של העם היהודי. אבל יש דבר אחד שקצת מפריע לנו האמת. כל העניין הזה של "העם הנבחר". זה לא נראה לך קצת מתנשא, שלא לומר גזעני?"
למזלי, הייתי מצוייד בתשובה טובה. אמרתי שבנושא הזה, מדובר ככל שאני יודע בשגיאה בקריאת החומר. לכאורה, אנחנו אמורים להיות מכונים "עם הבחירה", שכן אנחנו בחרנו לקבל על עצמנו עול מצוות, במעמד הר סיני. מתוך כך, אין פה הכרזה על עליונות כלשהי, ואין סיבה להתנשא. מלכתחילה, ועוד לפני שלמדתי את השיעור הזה, האמנתי בכל ליבי שאין פה עניין של עליונות, שכן הקב"ה אוהב את כל נבראיו.
אני עדיין יכול לעמוד מאחורי ההסבר הזה שנתתי, אבל לאחרונה הזדמן לי לשאול את הרב במהלך אחד מהשיעורים הנפלאים שלו, שאלה דומה. במאמר מאת בעל הסולם ע"ה, מצוטטים דברי חז"ל על תפקיד ישראל בעולם. מתוך דבריהם – אם קוראים אותם כפשטם – יכול להשתמע שוב, שיש פה עליונות של ישראל על אחרים. העלתי את הקושייה בפני הרב, ותשובתו היתה כל כך פשוטה ומדהימה בעת ובעונה (ובאמת הגיע הזמן שאפסיק להיות מופתע, שכן היא מבוססת על מאגר ידע ותובנות די יחידני):
ישראל, הזכיר הרב, היא בראש ובראשונה מדרגה רוחנית. השי"ת אינו אוהד בית"ר ירושלים, או מכבי ת"א. הוא לא חבר באסיפה הציונית, ולא משתתף בשיטת הממשל שלנו. הקב"ה רוצה שכולנו נגיע למדרגת ישראל=> ישר-אל. המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר אליה יכול האדם להגיע. והאדם שראוי להיקרא – על שם מדרגתו – ישראל – בו הקב"ה בוחר. כלומר – רק אדם שמגיע למדרגה זו יכול באמת להיות מחובר אל הבורא – וזוהי הרי המטרה שלנו כאן. אין פה עניין של "דוד, בך אני בוחר, בוא תהיה בהקבצה א' בצדיקות ועליונות", אלא יותר "דוד, אני כל כך שמח שאני יכול להשפיע לך את כל הטוב שאני רוצה להשפיע לכולם".
מדינת ישראל חשובה. ארץ ישראל חשובה מאוד. עם ישראל מאוד מאוד חשוב. אבל העם, הארץ והמדינה, לא יכולים לעמוד לאורך זמן, אלא אם כן נגיע למדרגה הזו – ישראל, בה השי"ת רוצה ובה הוא בוחר.
אני לא מכיר הרבה אנשים שהגיעו למדרגה זו, בטח לא האיש הזה שאני רואה בבוקר מול המראה. אז למי מאיתנו יש זכות להתנשא על מישהו? אין מה להתנשא, אין זכות להתנשא, והקב"ה לא רוצה התנשאות ועליונות. אין בבורא חסרונות, ואין בו דבר מלבד טוב מוחלט ולא משתנה, ואי אפשר שטוב כזה ירצה שאנחנו נתנהג באופן שונה ממנו – כלומר, לא רק שאין זכות להתנשא, זה עומד בסתירה גמורה לרצונו של הבורא, כפי שהוא מתבטא בתורה, ומפורש בגאוניות על ידי האר"י הקדוש, ובעל הסולם.
אותו חבר יקר בדרכו שלו, יכול להראות לרבים מאיתנו דלת להיכנס בה, בדרך למדרגת ישר-אל, בהתנהלותו היומיומית המכבדת, היושרה והחברות האמיתית שתמיד הראה לי. אז שאני אתנשא עליו? למה, מי אני?
גיל שלו 
One thought on “מה בין שיעור של הרב לשיעור של חבר?”