ככה עושים טלוויזיה – סדרה על סדרות (פרק ט')

בס"ד

כבר זמן מה שרציתי לכתוב סדרה על סדרות הטלוויזיה האהובות עלי, ועכשיו הגיע הזמן להפסיק לרצות ולהתחיל לכתוב. מבחינתי מדובר בסדרות הטובות שנוצרו אי פעם, ומכיוון שהדבר מורכב, לא אסתפק בטור דירוג בודד אלא בסדרה שתנסה להעמיק (שלא לומר לחפור). סדר הכתיבה יהיה כלפי מעלה, מה שלא אומר שהסדרה הזו רעה, אלא רק שישנן עדיין טובות יותר.

אני מזמין אתכם להצטרף, עם אזהרה ברורה מאליה – ספויילרים!

הסמויה \ The Wire

יוצר: דיוויד סיימון (בפעם השניה ברשימה שלנו!)

עונות: 5

ביוני 2002 עלה הפרק הראשון בסדרה הזו, שגם היא ברבות מאוד מהרשימות, מדורגת ראשונה. הפרק האחרון עלה במרץ 2008.

מה מיוחד

משהו שחלחל לי לתודעה במהלך אחת מהפעמים שצפיתי שוב בסדרת המופת הזו, הוא שאין פה ממש אדם אחד שהוא גיבור הסדרה. העלילה מלווה בלש או פושע זה או אחר, בכל זמן נתון, אבל יש פה סדרה שהגיבור שלה הוא הכלי, בו משתשמשת המשטרה להילחם בפושעים – כלי הציטוט (The wire). אמת בפרסום. יש לנו גם סדרה שמקדישה זמן מסך ומחשבה רבה, לפושעים שפתאום לא נראים כמו מטרות דמות נטולות אישיות. ישנה בחינה עמוקה של רבדי החיים בעיר קצת נחשלת (בולטימור – כמנהג סיימון), כולל השוטרים, הפוליטיקאים, מערכת החינוך והעיתונות המקומית. ישנה צלילה עמוקה לעולמם של נרקומנים, מקומם של כל מיני מיעוטים, מעמד הפועלים ותככים אין סוף. וכל זה, בסדרה זורמת, עם דיאלוגים מחודדים, עבודת צילום רעננה ומשחק מעולה של כל הקאסט המוכשר.

שחקנים מובילים

הקאסט רחב ומגוון. מצד המשטרה\פרקליטות\בית המשפט יש לנו את: דומיניק ווסט כג'ימי מקנולטי, וונדל פירס בתור וויליאם "באנק" (כינוי ממוחזר של סיימון מרצח מאדום לשחור) מורלנד, לאנס רידיק ז"ל בתפקיד סדריק דניאלס, סוניה סון כשאקימה "קימה" גריגס, ג'ון דומאן כביל רולס, דירדרה לאבג'וי כרונדה פרלמן, סת' גיליאן כאליס קארבר, דומיניק לומבארדוצי כתומאס "הרק" הוק, קלארק פיטרס כלסטר פרימן, אנדרה רויו כרג'ינלד "באבלס" קאזינס, ג'ים טרו-פרוסט כרולנד פרזבלוסקי, פראנקי פאיזון כאירווין בורל, קורי פארקר רובינסון כליאנדר סידנור, דילייני וויליאמס כג'יי לאנסמן.

מצד הפשיעה: ווד האריס כאייבון בארקסדייל, אידריס אלבה כראסל "סטרינגר" בל, ג'יי די וויליאמס כפרסטון "בודי" בואדוס, מייקל קנת' וויליאמס ז"ל כעומאר ליטל, ג'יימי הקטור כמארלו סטאנפילד, לורנס גיליארד כדיאנג'לו בארקסדייל, ועוד דמויות לרוב שפשוט אי אפשר לעשות עם כולן צדק.

פיתוח דמויות

טוב, אני מתנצל מראש על הקצרנות, אבל יש באמת הרבה דמויות שדורשות התייחסות כאן, אז אציין את שם הדמות וממש כמה מילים עליה והדרך שלה על מסכינו.

• ג'ימי מקנולטי – לכאורה, כשנפתחת הסדרה, אנחנו נוטים להתייחס אל מקנולטי כגיבור הראשי שלה. הוא בהחלט גיבור מרכזי, כזה שמתניע את התהליך, אבל הפוקוס עובר ממנו לאחרים וחוזר חלילה. ג'ימי הוא בלש אגוצנטרי שבטוח שהוא האיש הכי חכם בחדר, מסרב לקבל מרות של מפקדים שאין לו הערכה אליהם, ולא מהסס ללכת מעל ראשם. לאורך הסדרה, הוא עובר עליות וירידות ברמת התסכול שלו מהמערכת – סוג של מאניה דיפרסיה – שתוצאותיהן משפיעות על סביבתו ומשפחתו באופן קיצוני. מצד אחד אכפת לו מאוד, שהמשטרה תעשה את עבודתה בצורה הטובה ביותר, ומצד שני הוא לא יהסס לשרוף כל גשר, בשם הצדק – עליו הוא בטוח שיש לו מונופול.
• באנק – לבאנק חשובים התהליכים והפרוצדורות, ולמרות שהוא מבין לליבו של שותפו ג'ימי, הוא חולק עליו לאורך כל הדרך, בהקשר של הדרך בה הדברים נעשים. לא שבאנק הוא מגדלור המוסר, והוא לא יבחל בסטוץ מחוץ לנישואים, אבל הוא כן מתייצב בצד החוקי והנכון של עבודת המשטרה.
• קימה – קימה היא הסמל של המקצוענות והיושרה בתוך חדר הבלשים. מסרבת באופן עקבי לעקם את החוק או להעלים עין, ודורשת את זה משותפיה. קימה נאבקת בין הרצון שלה לעשות שינוי אמיתי, בתוקף תפקידה, לבין הצורך בחיי משפחה, ומוכנה לשלם כל מחיר בסופו של דבר כדי להצליח.
• דניאלס – המפקד של היחידה שבמוקד הסדרה, מתחיל כעוד קצין שרודף אחרי הקידום – למרות שהוא לכאורה מהיותר מקצועיים וענייניים שיש לבולטימור להציע. הוא נאמן לפקודיו, ודורש מהם את אותה מידת נאמנות (ולא תמיד מקבל). כשהוא נתקל בהתנהגות כמו של ג'ימי או קארבר לדוגמא, הוא יודע לסדר את העדיפויות שלו ושל המשימות. דניאלס מייצג את הדמות הפיקודית הראויה, שלעולם לא תקבל באמת את המושכות.
• לסטר – הבלש המבוגר, הוא כנראה מה שג'ימי חושב על עצמו – קרי, הבלש הכי חכם בחדר. לסטר יסודי, סבלני, חושב לעומקם של דברים ומנסה להתעלם מהתפל ולהתרכז בעיקר. כולם (חוץ מהעבריינים) מעריכים את לסטר, ולרוב נענים לבקשותיו – עד שזה מגיע לפוליטיקה.
• באבלס – אחת מהדמויות הכי מעניינות בסדרה. רג'ינלד "באבלס" קאזינס הוא נרקומן שחי ברחוב, ובעיקר חי את הרחוב. כמי שאיבד קשר עם משפחתו, באבלס מחפש באופן קשר אנושי בעולם המנוכר של רחובות בולטימור. בהתחלה זה עם ג'וני, אותו הוא מנסה "לחנך" לחיי הרחוב, ומערכת היחסים הזו מובילה אותו להיות דמות מרכזית עבור הכוח המשטרתי, כשהוא מחליט להתנקם במי שהיכה את חברו ג'וני, בכך שילשין עבור המשטרה. באבלס הוא ג'יימס בונד של המלשינים. בעזרתו, הצוות מקבל מידע מעולה ואמין שעוזר להם לבנות את התיק נגד סוחרי הסמים המובילים. באבלס מנסה להתגבר על ההתמכרות שלו, ולהפוך את חייו מחדש, תוך שהוא נתקל באתגרים האכזריים של החיים ברחוב מצד אחד, והדרישה של המשטרה לעזרה מצד שני. הנקודה בה אנחנו מוצאים את באבלס בסוף הסדרה, היא כנראה הנקודה עם הכי הרבה תקווה שנמצא.
• אייבון – ראש ארגון הפשע של משפחת בארקסדייל, הוא גאנגסטר אמיתי. חיי את הרחוב מתוך אידאולוגיה. מכיר את הכללים, מוכן ללכלך את ידיו, ודורש את הכבוד המגיע לו. כמי שהיה שותף ל"כיבוש" העיר (לפני תחילת הסדרה), הוא לא מוכן לשנות טקטיקה, ומתעקש על ניהול האימפריה שלו בדרך המסורתית, הפשוטה והאלימה. לעניות דעתי, אייבון הוא דמות הגאנגסטר הטובה שהיתה בטלוויזיה, בעיקר בגלל הדיסוננס אליו אנחנו נחשפים. כמה שאייבון חסר רחמים ואלים כנגד אויביו, כך הוא נאמן, רחמן ורגיש כלפי משפחתו.
• סטרינגר – המשנה לאייבון הוא גאנגסטר שמחפש דרכים לשפר, כולל לימודי כלכלה אקדמאים, וניסיון לשנות את הדרך בה אייבון והוא ימשיכו להרוויח סכומי עתק. הוא מנסה לגוון את העסקים ולהתערב עם פוליטיקאים ואילי נדל"ן, מתוך אהבה לשותפו, שמצידו מתנגד לשינוי. המתח בין שני השותפים הולך ומעצים, וזו אחת מהעלילות העשויות הכי טוב בסדרה.
• דיאנג'לו – חייל בכיר, ואחיינו של אייבון מתחיל כמי ששגה בשיקול דעתו וגרם נזק לארגון. דיאנג'לו מתמודד עם דילמות מוסריות (למרות שאי אפשר ממש לקרוא לו בעצמו מוסרי) שקשורות בדרך בה מתנהל הארגון בראשו עומד דודו. הוא לא מפקפק בעצם הסחר בסמים, ועשיית כסף ממסכנות של אחרים, אבל מפריעה לו אלימות סתמית, והדבר מוביל אותו למסלול התנגשות עם אייבון וסטרינגר. מצד שני, הנאמנות שלו מספיק עמוקה, כדי לעמוד על שלו בסופו של דבר מול המשטרה. אחת מהדמויות הטראגיות.
• מארלו – מארלו הוא הגאנגטר מהדור החדש. צעיר, עקשן, אכזר, על גבול (אם לא מעבר) הפסיכופתיה. אינדיבידואליסט שדורש נאמנות טוטאלית, כבוד, ולא סובל כשלונות. הוא לא יסכים להיות שותף של איש ולא מוכן לחלוק רווחים או שליטה עם אף אחד.
• מייקל – מייקל מתחיל כילד שהתבגר מהר מדי, גם כתוצאה מההכרח ה"רגיל" של לגדול בלי אבא ועם אמא נרקומנית חסרת אחריות, כולל אח קטן שזקוק להגנתו, וגם כתוצאה מטראומה של ניצול מיני. מייקל חכם מספיק כדי להצליח בלימודים ולצאת מהמעגל. מייקל בוחר בדרך הצפוייה של הצטרפות לארגון פשיעה, אבל מהר מאוד מבין שגם זו לא הדרך שלו. כשהסדרה מסתיימת, נראה לנו שמייקל בדרך להיות סוג של…עומאר.
• עומאר – עומאר הוא סוג אחר של אינדיבידואליסט. הוא לא משתייך לארגון כלשהו, אבל חי לפי הקודים של הרחוב. עומאר שודד סוחרי סמים למחייתו, ומנסה לנהל זוגיות חד מינית עם חברו ברנדון. כשברנדון נרצח באכזריות קיצונית, כנקמה על שוד שהם ביצעו, עומאר מכריז מלחמה על אייבון וארגונו. עומאר עוזר למשטרה כשזה משרת אותו, אבל לרוב יעדיף לפתור את הבעיות שלו בעזרת הכלי האהוב עליו – הרובה קצוץ הקנה שלו. עומאר מטיל אימה בכל רחוב בו הוא עובר, ומעורר הערצה בקרב חלק מהצעירים. בסופו של יום, עומאר – שגם הוא לא בדיוק המוסר בהתגלמותו – בכל זאת מייצג את החוקים ה"הוגנים" של חיי הפשע. פגיעה רק ב"חיילים" והימנעות מפגיעה ב"אזרחים", שכר ועונש ביד החרב.

ישנן עוד כמה וכמה דמויות שמקבלות טיפול עמוק, אבל נעצור כאן, גם כי זה יהיה ארוך מדי, וגם כדי לאפשר למי שעוד לא ראה, לחוות אותן בזמן אמת.

העונה הטובה ביותר

כל עונה בסדרה מתמקדת באיזור מסויים בחיים בבולטימור מצד אחד, ומצד שני עוקבת אחרי כמה עלילות ארוכות טווח. הראשונה מתרכזת בהקמת הצוות מהצד המשטרתי, ובארגון של אייבון. השניה מעבירה את הפוקוס לנמל וועד העובדים ומעלליו. בשלישית, אנחנו מתעסקים המון בפוליטיקה הפנימית במשטרה, ובפוליטיקה העירונית, וחוזרים אל הארגון של בארקסדייל, תוך הצגת כוח חדש – מארלו סטאנפילד. העונה הרביעית מתרכזת במערכת החינוך, הילדים שבתוכה ומחוצה לה, ועלייתו המהירה של מארלו. בעונה החמישית, מקנולטי משגע את המערכת בתרמית שנועדה לדחוף לחקירה, בעולם העיתונות המקומית, וכמובן במאבק מול מארלו. כל עונה בפני עצמה מיוחדת וטובה, אבל אם אני חייב לבחור אחת, אבחר בעונה מספר 3, עם העלייה במתח בין אייבון בארקסדייל לסטרינגר בל.

הפרק הטוב ביותר

אהיה די צפוי כאן, ואבחר בפרק 6 בעונה השנייה, בו סטרינגר בל לוקח החלטה עצמאית מעוררת מחלוקת, תרגיל העוקץ בנמל עולה הילוך, וכמובן עומאר ליטל בהופעה בלתי נשכחת בבית המשפט.

הציטוט האהוב עלי

“It's all in the game” — Omar Little

משפט קטן, שמתייחס לחוקי הרחוב מצד אחד, אבל נכון גם למשחק שמתרחש במשטרה, במערכת החינוך, בעיתונות ובפוליטיקה. הדמויות בסדרה, נמצאות בתוך המשחק הזה (כמו כולנו), ומנסות כמיטב יכולתן להצליח, כל אחת בדרכה.

הנבל המוביל

מצד אחד מארלו הוא האכזר, הבלתי ניתן להבנה והנחוש מכולם. מצד שני, כדמות, אייבון עמוק יותר ו"אנושי" יותר. הבחירה שלי היא אייבון.

ה MVP

באמת שיש פה רשימה לא קטנה של שחקנים שנתנו פה עבודה מצויינת, וכל אחד ואחת מהן ראויה. מעל כולם, מבחינתי היה מייקל קנת' וויליאמס ז"ל בתור עומאר ליטל. הרגש הניבע ממנו, הזעם, ההומור, הרגישות שהוא מפגין כלפי חביביו. גם התפקיד שהוא מילא, עוזר לו לקבל את הפוקוס, אבל הדרך שבה הוא עשה את זה היתה כל כך משכנעת. אחת מדמויות הקאלט של הטלוויזיה.

הופעות אורח ראויות לציון

עם כזה קאסט, אני מתקשה למצוא הופעות "אורח" מיוחדות… אבל אם יש לכם שם בראש, שתפו איתי.

• ראיתם את הסמויה?
• פספסתי משהו?
• משהו דורש תיקון?
• מה חשבתם על הסדרה?

השאירו הערה פה למטה, או שלחו לי הודעה.

ככה עושים טלוויזיה!