אלוהים, נצור את המלך. אבל מה עם הילדות?

בס"ד

הטור הזה עלול להיות קשה לקריאה, אבל זו הסיבה לשמה אני כותב אותו. ככל שיכתבו על זה יותר מילים, אולי ירבו הסיכויים שיגיע זמן המעשים. זמן שחלף כבר מזמן, ואיכשהו לא באמת קורה כלום.

ב 25 לחודש מאי של שנת 2020, הידועה לשמצה, נעצר עבריין מסומם במיניאפוליס, ולאחר זמן מה מת. אתם מכירים אותו היטב, שמו ג'ורג' פלויד. זה ש"נרצח בידי שוטר". מיד אחרי האירוע, פרצו הפרעות הידועות תחת הכותרת BLM – חיי שחורים ראויים. אתם מכירים אותם היטב. אלה דגלני המוסר שתומכים בחמאס.

המהומות התחילו במיניסוטה כמובן, והתפשטו כאש בשדה קוצים ברחבי ארה"ב, תוך שהמתפרעים תוקפים שוטרים, משמידים רכוש ציבורי ופרטי, ובוזזים חנויות. כל זה, להזכירכם, בעוד רוב אזרחי ארה"ב נתונים בסגר, כתוצאה ממגיפת קץ האנושות, הידועה בשמה הקורונה. אבל, למדנו שהנגיף לא פוגע במפגינים שדגל ה"צדק החברתי" מונף בגאון מעליהם. הם מחוסנים.

ג'ורג' פלויד נקבר בארון מוזהב, שחקני פוטבול, כדורסל וכל שאר חבריהם שטופי הזעם הקדוש, כרעו ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, לאירועים נוסף גם "ההמנון של השחורים", ראשי מדינות דמעו והרכינו ראש למראה הפשע הנתעב. ספרו העלוב של איברם אקס קנדי נחטף מהמדפים (מקווה שלפחות שלמו) והוכנס לכל בתי הספר, כי האומה, שרק 12 שנים קודם לכן בחרה בנשיא שחור, היתה זקוקה לפתע לחינוך מחדש.

מה לעשות, וכל זה היה מבוסס על סדרת שקרים… ג'ורג' פלויד לא נרצח. הוא מת ממנת יתר שהיתה הורגת גם סוס. השוטר, דרק שובין, שפעל בדיוק – מילה במילה – לפי הספר, ועשה הכל באופן חוקי, וחשוב מכך – לא גרם את מותו של הג'אנקי ג'ורג' פלויד, הורשע ועדיין יושב בכלא על לא עוול בכפו, ואם לא יקרה דבר בלתי צפוי, שמו הוכתם לדראון עולם. במשך שנים, התגובה לאירוע הזה, תידלקה תנועה שלימה, דיון ציבורי חריף, שינוי בתוכניות לימודים ו"חקיקה מתקנת" (כי כאמור, המדינה הכי דמוקרטית בעולם, היתה צריכה תיקון משמעותי).

אבל כל זה, הוא רק הפתיח לטור שלשמו התכנסנו. הזכרתי את זה, כדי להדגים את החומרה שבדברים עליהם אדבר עכשיו, ועל הקוטביות של התגובה (או היעדרה) לאירועים המדוברים.

במשך כמה עשורים, בבריטניה, מתרחשים פשעים מהגרועים שהמין האנושי יכול לדמיין. נערות ונערים (בעיקר בנות) עוברות מה שנקרא באנגלית grooming, תוך שהן נסחרות בין אנשים שמנצלים אותן מינית באופן הכי מזעזע שיש.  חלקן אף נרצחות, כשהן מפסיקות להיות "שמישות" לחלאות האדם שנוהגים בהן כפרות חולבות. אני מתנצל על השפה, אבל כאמור, מדובר בנושא קשה מנשוא.

רובן המכריע של הנערות הן לבנות, ממעמד הפועלים, ובעיקר בערים בצפון המדינה. חלקן הן בנות המיעוט הסיקי. ובאופן כמעט בלעדי (ואני אומר את זה רק כדי לסייג, אם בכלל יש סוג אחר) הכנופיות שפועלות בתחום הבלתי אנושי הזה, הן כנופיות של מהגרים פקיסטנים, ואת דתם אשאיר לקוראים לנחש. העינויים הנפשיים ובעיקר הפיזיים שעוברות הנערות הללו בלתי ניתן לתיאור. ובכל זאת, כדי לתת מושג, אשתף כמה דוגמאות.

נערה שננעלה בחדר של דירה, ועל הדלת דף עם רשימת שמות. בשיטת "האמון", אדם יכנס לחדר, יאנוס, יכה ויתעלל בנערה כרצונו, ואחר כך יצא, ינעל אחריו וירשום את שמו על הדף. אחר כך ידאגו לאיסוף התשלום עבור ה"שרות".

נערה שנלקחת ממקום למקום, כדי "לתת שירות" לכל מיני בהמות על שתיים, וכשהנזק שאלה גרמו לה גדול מספיק כדי שהיא לא תמצא חן יותר, היא נרצחת ומועלמת.

יכול הייתי להמשיך ולתאר את הזוועות, אבל אני חושב ששתי הדוגמאות האלה, נותנות מושג לחומרת העניין באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

עכשיו, אוסיף שלפי הערכות מאוד שמרניות, מדובר בעשרות אלפי נערות בריטיות שעברו ועוברות עת העינויים האלה. אני חוזר – עשרות אלפים. כנראה, ניתן להכפיל זאת באופן די קיצוני.

לאירועים הללו היו בהתחלה תגובות מקומיות מוגבלות. בודדים, וקבוצות קטנות של מוחים. האכיפה בעניין היתה פושעת, בקנה מידה בלתי ניתן לתיאור. מתי מעט נשפטו. רובם משוחררים מוקדם, וחוזרים ישירות ל"עסק" המשפחתי. אנשי חוק מעלימים עין.

אחר כך, התחילה תנועה קצת יותר גדולה של התקוממות כנגד הכנופיות האלה, והבולט שבמוחים ידוע בשמו הבדוי – טומי רובינסון. אולי שמעתם את השם (ותיכף נתייחס לזה). אחרי כמה התקוממויות כאלה, הוקמה ועדת חקירה שחקרה את האירועים בעיקר בעיירה רות'רהאם. התוצאות היו פחות או יותר כלום ושום דבר.

בחודשים האחרונים, הודות לציוץ של אילון מאסק (שאף אפשר ב X את שידור סרטו של טומי רובינסון על הנושא), התעורר הויכוח בבריטניה שוב. קמה צעקה להקמת ועדת חקירה שתחקור את העניין מתחילתו ועד סופו, בכל המדינה, וכולל התייחסות לגורמי האכיפה והשלטון. התוצאות? ממשלתו של קיר סטארמר, שמול המצלמות הזדעדע עד היסודות מה"רצח של ג'ורג' פלויד", הודיעה שאין סיבה להקמת ועדת חקירה, ושאין בכוונתה להקים כזו.

מה עוד? טומי רובינסון (זוכרים?) אולי מוכר לרבים כ"פעיל ימין קיצוני" או כ"גזען שונא זרים" שהוביל את התנועה הידועה כליגה להגנה על בריטניה, ממנה אגב פרש. הוא יושב בכלא, על בזיון בית המשפט, דרך אגב. כי כפי שאתם מבינים, בנערות צעירות מותר לפגוע, אבל חלילה לא בכבוד השופטים, שלא ממצים את הדין עם אלה שפגעו ועוד פוגעים בהן. ואילון מאסק? הוא כידוע איש רע מאוד וחבר של טראמפ, מה שפוסל אותו באופן מוחלט.

מה שאנחנו עדים לו, היא תופעה שבארה"ב הולכת ופוחתת (הודות לניצחונו של טראמפ), של החמרה עם ה"לבנים הנוצרים הגזענים", מול התעלמות מוחלטת מפשעים איומים ונוראיים, שמבוצעים ב"סיטונאות" בידי "מיעוטים מוחלשים" שמקבלים הגנה מהצדק.

איפה המסגרות סביב תמונת הפרופיל בפייסבוק? איפה ההזדהות עם מצוקתם של ילדים? איפה פעולת החוק בבריטניה?

התשובה ברורה – הממלכה הזו, שאיבדה את דרכה באופן כמעט מוחלט (ואולי בלתי הפיך) מעדיפה לשלוח לכלא אנשים, על פוסטים במדיה החברתית, מאשר אנסי ילדים ברבריים. הם מעדיפים לתייג כל ביקורת כ"ימין קיצוני" מאשר לטפל בפשעים מהחמורים בעת המודרנית. הם מעדיפים לשתוק, כשבנות עמם נאנסות ונרצחות, מאשר לפעול כנגד מהגרים – רק כי זה עלול להיתפש כמעשה גזעני, כאילו הבחירה בנערות לבנות או סיקיות, כמטרה לפשעים נוראיים, אינו שיא ציני של גזענות כלפיהן.

אני מקווה שבסופו של דבר, מספיק אנשים יפסיקו לפחד מהתיוג הנבזי הזה, וידברו בקול, כדי שהממשלה האיומה שלהם תעשה משהו בנידון.