ואהבת לרעך כמוך! אבל מה זה ואהבת? ומי זה רעך? ולמה כמוך?

בס"ד

ב"ה, אחד הציטוטים מהתורה בהם אני נתקל הכי הרבה, בשיטוטי ברשת הוא "ואהבת לרעך כמוך". בכל מקום ואתר, אנשים מביאים את זה, כדברי תוכחה, או כמילות עידוד וברכה, או כשאלה וכו'. לאחרונה, נתקלתי בזה שוב כשאלה. השאלה היתה "מי זה רעך?", או במילים אחרות, למי אנחנו מצווים לאהוב כמונו? מהי האוכלוסיה המדוברת?

באמת, אחלה שאלה. אנחנו רוצים להיות יצורים אוהבים, אבל למי?

לפני שאנסה לתהות על התשובה, אני חושב שאולי היא לא מספיקה. למה לשאול רק "מי זה רעך?" בואו נשאל קודם "מה זה ואהבת?". ואחרי זה, ננסה גם לתהות על עניין "כמוך". זה נשמע טריוויאלי, אבל זה ממש לא. למה שאוהב מישהו אחר כמו שאני אוהב את עצמי? ובכלל, אולי אני לא כל כך אוהב את עצמי, אז איך זה אמור להשפיע על איך אני אמור לאהוב לרעי?

אני חוזר, כתמיד על ההבהרה שאין פה כדי לייצג דעת תורה. אני מנסה לברר עם עצמי, מה אני מבין ממנה. כמובן שאני מתבסס על דברי חכמים גדולים ממני לאין שיעור, אבל תחת ההנחה ההגיונית, שלא בטוח שאני בעצמי הבנתי.

נתחיל. טור אחד כבר כתבתי בנושא "מה זו אהבה?". ספרים ואינציקלופדיות נכתבו בנושא. התורה כולה היא ספר על אהבה. אתם לא באמת מצפים שאגדיר לכם במשפט, מושג כל כך גדול, נכון? אבל אנחנו חייבים לעשות משהו… אנחנו רוצים לאהוב לרענו כמונו, אז אנחנו צריכים להבין מה זה הדבר הזה, שאנחנו צריכים לעשות כלפי מישהו. הדבר חייב להתחיל (ולהסתיים) בציווי:

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃

דברים, פרק ו', פסוק ה'

אז, מה זה לאהוב את הקב"ה? לאהוב אותו זה ללכת בדרך שהתווה לנו, כדי שנוכל לקיים "ושבתי בבית ה' לאורך ימים." ומהי הדרך? ואהבת לרעך כמוך. נו, אז מה אתה רוצה ממנו? תגיד כבר מה זה לאהוב!

אני חושב שההגדרה הכי מתאימה, בהתחשב בכך שאנחנו לא באמת מסוגלים להכיל בתוכנו את כל משמעות המילה, היא עדיין מה שאמר הרב אהרון לוי – "אהבה היא ההרגשה שאני מקבל יותר ממה שמגיע לי." אז לאהוב את הקב"ה – לפחות בהרגשה – זה להיות בתודעה הזו כלפיו. אם אני בתודעה שאני מקבל, יותר ממה שמגיע לי, הרי שאני רוצה לתת, להשפיע טוב, וכך להוציא את זה מהכוח אל הפועל.

אז אנחנו יודעים מה זאת אהבה (בערך), ועכשיו ניגש לשאלה איתה פתחנו את הדיון. למי אני אמור לאהוב?

אדם שאוהב את הקב"ה (ועדיין לא פגשתי – בטח לא במראה – אדם שיכול לומר שהוא עושה זאת), יודע שהוא ברא את האדם, ושבכל אדם יש ניצוץ אלוקי ממעל ממש. כלומר, אנחנו ברואיו, ומתקיימים אך ורק בכוחו, כי בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקי. הגוף, וכל מה שנלווה אליו במציאות אותה אנחנו חווים, הוא רק כלי. הכלי מתקיים בזמן ובמרחב מסויים, ואין לא קיום ללא הניצוץ.

אז, אנחנו אוהבים את השי"ת, ויודעים שהניצוץ שמגיע ממנו קיים בכל אחד ואחת. והקב"ה אמר לנו "ואהבת לרעך כמוך." אז אנחנו מביטים על הבריאה, והברואים, ומתוך שאנחנו אוהבים את השי"ת, אנחנו בהכרח אוהבים את הניצוץ האלוקי. ומכיוון שהוא נמצא בכל אחד, אנחנו יכולים לענות באופן די ברור על השאלה "מי הוא רעך?" כל מי שניצוץ אלוקי ממעל ממש נמצא בו.

לפני שנשאל לגבי ה"כמוך", בואו נסגור את המעגל שפתחנו עם הצווי לאהוב את הקב"ה. ניתן לראות ששני הדברים קשורים ותלויים אחד בשני. בלתי אפשרי לאדם לומר שהוא אוהב את הקב"ה, אם אינו אוהב את רעהו, שכן הוא מצווה לכך בידי ה'. ובלתי אפשרי לאדם לומר, שהוא אוהב את רעהו, מבלי לאהוב את השי"ת, שכן מה שהוא אוהב ברעהו, הוא אותו הניצוץ. אנחנו מתארים את הניצוץ בשלל תארים כמו "תכונות" או "מאפיינים" או "ערכים" וכו. מהות האדם. זהו הניצוץ.

ולכן, כנראה, המשך הציטוט (שבדרך כלל נשמט) הוא "אני ה'."

ועכשיו, עומדת בפנינו השאלה, מה זאת אומרת לאהוב את רעך כמוך?

לא מעט פעמים, אני שומע את הטענה "איך אדם יכול לאהוב מישהו אחר, אם הוא לא אוהב את עצמו קודם לכן?" והשאלה נשמעת סבירה לחלוטין. ראשית, ברור שאין האדם נותן את מה שאין לו. כלומר, אם אין לי אהבה, אז אני לא יכול לאהוב מישהו. ואם אני לא אוהב את עצמי, אז כל היופי שהוזכר למעלה לא רלוונטי, כי אני לא יכול לבצע. בנוסף, אם אני לא אוהב את עצמי, יש לי בעיה קשה עם העניין של אהבת ה', שהרי הוא ברא אותי.

אם כך, בואו נסכים שהכלל הוא נכון. אדם צריך לאהוב את עצמו, לפני שיוכל לאהוב אחרים, ופסיכולוגים רבים עסוקים בלעזור לאנשים לעשות את זה. אבל מה זה לאהוב את עצמי? ברור שהקב"ה לא התכוון לברוא זן של נרקסיסטים.

אנחנו חוזרים להגדרה של האהבה. הקב"ה משפיע לכל חי רצון. אין עיכוב מצד ה' במילוי רצונותנו, או ביצירתם. זה תלוי רק בנו, אם נדע לקבל. מה שעוד תלוי רק בנו, היא החלטה לחיות בתודעה של אהבה וחרות, או מסכנות ושיעבוד. אז לא, אנחנו לא אמורים להתאהב בעצמנו. אנחנו מלאים חטאים. אנחנו צריכים לאהוב את עצמנו כיציר הבריאה, שבידיו להתעלות מעל הטבע, ושמקבל מהבורא יותר ממה שבאמת מגיע לו. ומכאן להקיש לזולת שהוא כמונו. יציר הבריאה, עם ניצוץ אלוקי ממעל ממש.

כל הכתוב לעיל, הוא מצד הרגשת ותודעת האדם. אבל באמת, ואהבת לרעך כמוך, כפי שאמר רבי עקיבא הוא – כלל גדול בתורה. ויש האומרים כל התורה כולה. והתורה, למי שמאמין בה היא תורת חיים, קרי: הוראת הדרך לחיות בעולם. או במילים יותר ארציות – טבע הדברים. רוצה לומר, הכל טוב ויפה מבחינה פילוסופית וכתרגיל מחשבתי שראוי לעסוק בו. אבל בשורה התחתונה מדובר בחוקיות.

זה לא שיש פה איזו עיצה חכמה של סבא. אין מנוס מכך. אי אפשר להגיע לתכלית לשמה אנחנו כאן, מבלי לחיות לפי החוקים שברא הקב"ה. ברמה הכי שטחית, ניתן לראות שרק חברות שמבוססות על ערכים של אכפתיות, תמיכה ועזרה הדדית, והכרת הטוב שבאדם – מצליחות. השאר נעלמות, או מעלימות את עצמן. אבל זהו רק ביטוי לחוקיות הזו. אין אלטרנטיבה אחרת.

ואהבת לרעך כמוך. אני ה'.

• מצאתם אי דיוקים או טעויות?
• יש לכם דיעה שונה?
• מוזמנים לשתף פה ממש בתגובות, או ישירות דרך האתר.
• ואני מוסיף – ושיתפת לרעך כמוך, זה כלל בסיסי ברשת 😉