מה את עושים? סצינה (פרק יא')

בס"ד

קיר מורכב בדרך כלל מלבנים. כשהן מסודרות באופן אסתטי, מחוברות בחוכמה, ואולי עטופות בטיט וצבע, אנחנו נהנים מקיר יציב, יעיל ואפילו מענג מבחינה עיצובית. אנחנו יושבים בחדר, מוגנים מהרוחות, או מקרני השמש החזקות, ואולי קוראים רומן טוב. הרומן הזה, מורכב אף הוא מלבנים. ללבנים האלה קוראים סצינות.

חלק מכם ישאל (ואולי בצדק) – למה אתה לא מתייחס לפרקים כלבנים של הרומן? אפשר בהחלט להתייחס לפרקים כך, אבל אז, יש לשאול ממה מורכבים הפרקים, והתשובה היא שוב – סצינה.

אם תרשו לי לסבך, ולבלבל עוד מעט, לפני שנתמקד שוב, אוסיף שהסיפור מורכב מהרבה דברים. יותר מ"רק" סצינות (שבעצמן מורכבות מאלמנטים רבים), אבל – וכאן נפשט את העניין – הסצינה היא המרכיב המבני השלם, הפשוט  ביותר להתייחסות. כלומר, מרכיב שיש לו התחלה, אמצע וסוף, התפתחות דרמטית ובעיקר קונפליקט, וניתן לזהות אותו די בקלות. הסצינה מכילה לרוב התרחשות במקום ספציפי, זמן ספציפי, ולרוב עם רשימת משתתפים קבועה. לפעמים תיכנס או תצא דמות, אבל אנחנו מתייחסים לכלל.

אני רוצה להציע שתי דרכים להסתכל על סצינה. אחת, כפי שלמדתי, וכפי שאני נוהג. ושניה שראיתי במקומות אחרים, ואני מאמין שגם עובדת היטב. הראשונה אומרת כך – סצינה מורכבת משישה חלקים:

• מטרה – מה הגיבור, או הדמות שמנקודת מבטה אנחנו מספרים את הסצינה רוצה?
• מכשול – מה מונע ממנה להשיג את מטרתה?
• הפתעה – מה קורה, שמשנה את התמונה ומניע את הקונפליקט?
• תגובה – איך הדמות מגיבה רגשית למכשולים וההפתעה?
• דילמה – מה הדמות יכולה לעשות?
• החלטה – מה הדמות בוחרת לעשות?

נדבר בהמשך על איך משתמשים במבנה הזה בגמישות רבה, ואיך הוא עוזר לנו גם לשלוט בקצב הסיפור. בינתיים נדבר על הסצינה מתחילתה ועד סופה, כמקשה אחת, ורציפה, וננסה להבין את המבנה הזה.

הדמות רוצה משהו. אחרת לא יקרה כלום, ואין תנועה קדימה. אם הדמות לא רוצה, נגמר הסיפור – פשוטו כמשמעו. אז מה הדמות רוצה? אפשר להתחיל כאן, ואפשר להתחיל גם בהפתעה. אם נדע מה ההפתעה, אולי זה יעזור לנו להבין מה רוצה הדמות. בכל מקרה, הדמות לא יכולה להשיג את מבוקשה, כי יש מכשול כלשהו. פיזי, נפשי, אמוני, מה שלא יהיה. וחייב להיות קונפליקט. הקונפליקט לא חייב להיות חיים או מוות, ולא חייב להתבטא ביותר מהידיעה שלנו, שהדמות השניה רוצה משהו שמנוגד למטרת הדמות המספרת. וכמובן, אם אנחנו רוצים דמות עמוקה ורבת מימדים, עלינו להראות לקורא, איך היא מגיבה להפתעה, ואיך זה מתקדם לקראת מה שהיא תשיג בסופו של דבר. אני יודע שזה עדיין לא 100% חד, אבל יש הרבה לכסות, אז בינתיים אבקש את סבלנות הקורא.

הדרך השניה שאני מכיר להתייחס לסצינה, היא פשוט לחלק את שש הנקודות שלמעלה לשני חלקים. לחלק הראשון נקרא סצינת שאלה, או סצינת בנייה, ולחלק השני נקרא סצינת תשובה, או אולי סצינת תגובה. אני מקווה שברור שזו אותה הגברת בשינוי אדרת, אבל לפעמים עוזר להסתכל על זה כך.

אנחנו עוצרים כאן, כדי לשמור על "סדר וניקיון". בפעם הבאה נתחיל לדבר על רעיון שיכול להישמע טריוויאלי, אבל הוא עמוק מאוד, ועוזר לאסימון ליפול עבור הרבה כותבים מתחילים. זה גם לא יזיק לי להיזכר בו בעצמי. זה נקרא – שני הראשים. או אם תרצו – סיפור הבריאה. כן כן.

עד אז – אם אתם רוצים לכתוב:

• אתם מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או דרך האתר.
• אתם מוזמנים לשתף את הפוסט\והאתר (זה גם לכתוב) עם מכרים שרוצים לכתוב "אבל", או עם כל מי שתרצו.