בס"ד
מהו סיפור, אם לא מסע? אנחנו פוגשים את הגיבור שלנו מוקדם, ומתחילים לעבור איתו חוויות לאורך דפי הספר. רואים אותו משתנה לנגד עינינו, מעודדים ומתרגשים. חוויית הקריאה היא מסע של גילוי, לעיתים לימוד, ובשאיפה הנאה. בין אם אנחנו במחנה ה"זורמים" או ה"מתכננים" (ראו פוסט נפרד בנושא), בסופו של התהליך, הסיפור המצויין שלנו ינוע לאורך ציר זמן שמורכב מכמה אבני דרך חשובות.
כמו שנכון לגבי כל עיצה, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וכשלומדים את הכללים ניתן לשבור אותם בזהירות הראויה. ובכל זאת, כדאי לדעת, שיש כמה דברים שמשותפים לחלק עצום מהרפרטואר של הרומנים הטובים שיצאו לאור. אני רוצה לתאר לפניכם שני סוגי מסעות, אותם עובר הגיבור שלנו, וביחד איתו הקוראים.
המסע החיצוני: כך אני קורא למפת הדרכים של הסיפור. או, אם נחשוב על הסיפור כאוהל קרקס, אז המסע החיצוני הוא סך העמודים התומכים אותו. המסע הזה, קל יותר לתכנון מזה הפנימי, והמטרה העיקרית שלו היא לעזור לכותב לראות את העלילה מתחילתה ועד סופה, תוך סימון נקודות ציון אליהן הוא יכול להתכוונן. זה יכול להיות משהו שהוא עושה בשלב של לפני הכתיבה (אם אני מהמתכננים), או משהו שניתן לזיקוק אחרי שמסיימים (אם אני מהזורמים), וגם שילוב של שתי הגישות יכול לעבוד.
אם כך, הנה לפניכם תשע נקודות ציון, שיכולות לעזור:
- ההוק (קרס) – בתחילת הסיפור נרצה לתפוס את תשומת ליבו של הקורא, ולמשוך אותו לתוך המסע של הגיבור שלנו.
- התקרית – אירוע, או התרחשות שמערערת אצל הגיבור את המצב הרגיל, ומתחילה להניע אותו לקראת פעולה.
- נקודת תפנית מספר 1 – הכל משתנה. הגיבור שלנו מקבל החלטה ויוצא למסע. התקרית בעצם תניע את הגיבור להחלטה הזו.
- אתגר מספר 1 – המפגש הראשון של הגיבור עם ה"נבל" (בין אם הוא אנושי או משהו אחר – הכוח שפועל כנגדו). במפגש הזה, הגיבור שלנו עוד לא מצויד, ולא "מנצח".
- נקודת האמצע – שוב הכל משתנה. הגיבור (והקורא) יודע את רוב המידע שעליו לדעת, "הוילונות נפרדים" והוא עובר מתגובה ליוזמה באופן מובהק.
- אתגר מספר 2 – שוב הגיבור פוגש את ה"נבל" והפעם הוא בשל יותר, אבל… עדיין לא מנצח.
- נקודת תפנית מספר 2 – כל הפרטים על השולחן, כל הדמויות הוצגו, התוכניות נעשו, והגיבור מתכונן לקראת
- השיא – הקרב הגדול, המפגש האחרון של הגיבור עם הנבל, ופה הוא גובר עליו. בין אם באופן מעשי, ובין אם באופן רעיוני. הגיבור שלנו יכול אפילו למות כאן, אבל זה יהיה ניצחון, כי הוא הקריב את עצמו למען משהו גדול ממנו.
- סדר וניקיון – סוגרים את הקצוות, עונים על כל השאלות שעלו במהלך הרומן, ונפרדים מהגיבור.
הנקודות הללו יכולות להיות סצינה, או שתיים. הן יכולות לעיתים להיות פסקה, ואפילו משפט (לרוב לא). וביניהן? ביניהן הסיפור שלנו, שנכתב תוך שיש לנו ככותבים כיוון כללי לאן הוא הולך.
ואם אנחנו מה"זורמים"? אז אחרי שכתבנו את הסיפור בצורה אורגנית, נחזור ונקרא אותו בעין ביקורתית, ונשאל את עצמנו, האם הצלחנו לגעת בנקודות האלה. שוב, זה לא בבחינת "יהרג ובל יעבור", אבל אלה נקודות דרמטיות חשובות שכדאי לתת עליהן את הדעת. אנחנו יכולים לבחור להתעלם מאי אלו, אבל כדאי לעשות זאת באופן מודע.
נמשיך את מסעותינו גם בפרק הבא – המסע הפנימי.
עד אז – אם אתם רוצים לכתוב:
- אתם מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או דרך האתר.
- אתם מוזמנים לשתף את הפוסט\והאתר (זה גם לכתוב) עם מכרים שרוצים לכתוב "אבל", או עם כל מי שתרצו.
גיל שלו 