בס"ד
התחלנו לדבר על דמות ופתאום, טוויסט בעלילה. דיברנו קצת על מי שמשתתף בסיפור, ועכשיו נדבר קצת על מה שמתרחש, על מה שהדמות עושה, על מה היא מגיבה, מאיפה ולאן היא יוצאת ובאה. הרבה פעמים, כשהאדם נדרש לתאר סיפור, הוא מתייחס בעיקר לעלילה, וזה טבעי. כי עלילה היא מה שקורה.
זוכרים את ה"סיפור" על זה שקם בבוקר ומצחצח שיניים? אז זו עדיין לא עלילה. העלילה מתחילה ונגמרת בקונפליקט. היא נעה דרך קשת של נקודות ציון דרמטיות. בואו ננסה לדמות את העלילה רגע לפלט של בדיקת דופק, כשהקו והנקודות ממנו הוא בנוי, מציינות מתח דרמטי. ה"סיפור" הזה, יראה כמו קו ישר, וזה – כולנו יודעים – לא חדשות טובות. הסיפור מת. אללה ירחמו.
אז האינסטינקט שלנו יגיד "בוא נמלא את הסיפור בכל מיני אירועים כאלה, שיקפיצו את הקו." זה כבר יותר בכיוון, אבל עדיין לא מספיק, מכיוון שלכל נקודה יש משמעות. עבור הגיבור, עבור הקורא. ואז, לא מעטים יחשבו "אז נבנה את המתח לאיזה אירוע סופר דרמטי, שבסופו יהיה הקרב הגדול, והטובים ינצחו, ושלום על ישראל." הדבר יראה כמו פרבולה הפוכה:
הגרף הזה מייצג משהו שדומה מאוד לסיפור של דיסני. מתחילים עם סוג של אנדרדוג, הסיפור מתכנס לאיזה אירוע גדול, המתח עולה, ונפרק עם פתרון הבעיה העיקרית. עכשיו נותר לנו לשאול אם סיפור כזה מתאים לנו. אם כן? אהלן וסהלן. אבל אני מניח, שרובנו נרצה לכתוב משהו עם קצת יותר רבדים.
למזלנו, את עבודת המחקר הגדולה עשו חכמים וגדולים מאיתנו. אני חוזר לשני טורים קודמים שנגעו בעניין:
אנשים כמו ג'וזף קמפבל, לארי ברוקס, סטיבן קינג ואחרים, הראו לנו שלסיפור יש סדרה של "אירועים מכוננים", או "נקודות ציון" על איזו מפה, או דימוי אחר שאני אוהב "מוטות של אוהל קרקס". סדרה של נקודות לאורך הסיפור שלנו, עליהן מונחת העלילה, באופן שמצד אחד ממלא את ההבטחות שלנו מתחילת הסיפור (השינוי שחל על הגיבור, התמה\תמות, הקונספט שלנו) ומצד שני עוזר לנו לספר סיפור שמחזיק את הקורא לאורך כולו. הסיפור הוא כלום ללא הקורא (הוא העץ שנופל ביער).
אז מה זו עלילה? סדרה של אירועים שמחוברים ומסודרים, באופן מודע, על ידי המחבר על בסיס של סיבה ומסובב, באופן שעונה על כל השאלות שמתחילות להופיע בתחילתה ומתודלקת על ידי קונפליקט ומחירים (בהמשך הסדרה). זה כולל את כל המסע של הדמות, תעלומות, שאלות ערכיות או רעיוניות וכו'. בסוף העלילה, הגיבור שלנו השלים את מסעו ושינויו, והקורא נשאר עם הרגשה של סיפוק (וזה נכון, אפילו אם במודע, בחרנו "לשבור את הכללים" ולהשאיר דבר מה פתוח).
מהן אותן נקודות ציון, על בסיסן נשענת העלילה? ישנם כותבים שמתחילים בהסתכלות על הסיפור כרצף של בין שלוש לחמש מערכות, בתוך כל אחת מהן, אנחנו ככותבים צריכים להשלים כמה משימות. הצגת הגיבור, חייו הרגילים, רצונות, שינוי, תגובות שלו, הצצה לנבל, וכן הלאה. ישנם כותבים שלא מתייחסים כלל למבנה המערכות (סטיבן קינג הוא נציגם) ו"פשוט כותבים". אני כאמור ממליץ על משהו קצת יותר מעשי (סליחה על המילה הגסה). אני ממליץ להייחס לתשע נקודות ציון, אליהן נתחיל להיכנס בפעם הבאה, כשנדבר על המסע החיצוני.
עד אז – אם אתם רוצים לכתוב:
- אתם מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או דרך האתר.
- אתם מוזמנים לשתף את הפוסט\והאתר (זה גם לכתוב) עם מכרים שרוצים לכתוב "אבל", או עם כל מי שתרצו.
גיל שלו 