סוד הקסם של ג'ורדן פיטרסון

בס"ד

לא יודע אם שמתם לב, אבל ג'ורדן פיטרסון הוא אחד האנשים החיים, שאני הכי אוהב. אני מקשיב באופן אדוק לפודקסט המעולה שלו (אין תחרות אפילו). קורא בכתביו, וצופה בכל מיני הרצאות שהוא נותן, ומוצא בהם לא רק עניין אינטלקטואלי רב, אלא המון מידע שניתן לקבל ממנו החלטות מעשיות בחיי היום-יום. למרות שחלק לא מבוטל מהנושאים בהם הוא דן, הם ממש ברומו של עולם, פיטרסון מתעקש – בחוכמה – להוציא מהם את המעשי.

במובן מסויים, הוא חוזר על עצמו לא מעט, אבל מבחינתי יש בכך המון ערך.

ראשית, הוא מדבר עם המון אנשים ממרחב עצום של הקשת. בין אם מדובר בדעות פוליטיות, נקודות מבט על מחקר מדעי, או על נושאים אמוניים. בין אם הדיון עוסק בנושא זה או אחר, ג'ורדן מקשיב באופן פעיל, מנתח ומקשר את הדברים לרעיונות המרכזיים שמעניינים אותו – ובאופן ברור גם את מאזיניו.

שנית, החזרה הזו, וההקשר החדש שהוא מציג לנו בכל פעם מחדש, מדגימה עד כמה עמוקות התובנות אליהן הוא מגיע. לא מדובר בסיסמאות נבובות, כמו לא מעט "ידענים" אחרים ברחבי הרשת. לא מדובר באופנה, או עמדה חלשה שמשתנה עם כל משב רוח רענן, ולא מתוך עקשנות גרידא, אלא מעוצמת ועומק הטיעון.

כמי שאוהב מדע, באופן שנלמד עד לפני מגיפת הטפשת של 2020, אני לא יכול שלא להשתאות מול התעקשותו לסרב להיכנע לרדידות ולפשטנות. הדוגמא הטובה ביותר לכך, היא התעקשותו לא לענות ב"כן\לא" על השאלה אם הוא מאמין בקב"ה. חלק משמעותי מחייו הוא עסוק בלנסות להבין את השאלה. הוא לא מוכן להסתפק בקונצנזוס תרבותי, אלא לרדת לעומק משמעותו של כל רעיון, לפני שהוא מוכן לעמוד מאחוריו. לצערי הרב, מעטים מאוד (הרבה יותר אפילו ממה שנדמה) מתייחסים למחקר בכבוד כזה. ג'ורדן יקדיש את הזמן – כל זמן שיזדקק – על מנת שהדיון יתבסס על רעיונות, הנחות, תיזות או נתונים שעברו את המבחנים שראוי שיעמדו בהם.

גילוי נאות: אני מה שנקרא אדם מאמין. לא מאמין במובן של "אמרו לי שזה נכון, ואני מאמין" אלא מצד של הבנה מתוך חוויה שהקב"ה הוא אמת. אני אף פעם לא מנסה להסביר את זה, משתי סיבות. הראשונה היא – אני לא מאמין במושג ו\או המפעל של החזרה בתשובה. להבנתי, רק האדם עצמו יחליט אם ומתי, ואין לי רצון או זכות לכפות עליו. שנית, אינני כל סוג של סמכות, בטח לא כשאני, כמו פיטרסון (רק בהרבה יותר קטנה) עדיין עסוק במחקר.

ומכאן מגיעה הסיבה העמוקה יותר למה שאני רואה כסוד הקסם של ג'ורדן פיטרסון.

מי שלומד בהקדמה לזוהר, יודע שהתורה אינה זקוקה למדע כדי להיות אמת. הוא יודע שאם הקב"ה ברא את העולם, הרי הוא ברא אותו עם כל חוקי הטבע מובנים בו, ואנחנו כיצורים תבוניים, מגלים אותם. העיסוק שלנו במחקר, מגלה לנו איך עובד העולם באופן פיזי, ואיך הוא עובד באופן שמעל לטבע (מי שמוכן להיפתח לזה).

ואז מגיע פיטרסון, ומתוך מבט ספקני, חוקר, סקרן, מתחיל להעלות רעיונות שמתכתבים עם ספר הזוהר. מצד אחד, למי שמאמין זה נראה הכי טריויאלי – כי הרי מבחינתנו התורה היא אמת – אבל זה רחוק מאוד מלהיות פשטני כל כך. הרי מדובר באדם שהתחיל את המחקר כאדם חילוני לכאורה. אולי לא אתאיסט, אבל לבטח לא דתי (ולא שהוא דתי היום. הוא לא).

הדרך, בה פיטרסון מגיע לרעיונות אותם הוא מציג – באופן לא פחות ממדהים – היא מדעית לחלוטין, נתמכת בראיות רבות ומחקרים רבים (לא את כולם הוא עצמו ביצע), ומבוססת על התבוננות כנה ופתוחה על הקיום האנושי לאורך זמן. ולא בכדי, הוא מוצא את הרעיונות האלה כמעט בכל דיון שהוא מנהל, כי דברים עמוקים ואמיתיים, נכונים לא רק לפני אלפי שנים, היום או מחר, אלא תמיד. ורק מתוך מבט על המציאות באופן הכי עמוק, ומחוייב לאמת, ניתן להוציא תובנות ומסקנות שנכונות גם באופן כללי, וגם מתאימות לאינדיבידואל באופן מעשי.

• מכירים את פיטרסון ועבודתו?
• מה דעתכם?
• יש לכם המלצות על אנשים נוספים שניתן ללמוד מהם כמוהו?

שתפו עם שאר הכיתה בתגובות, או כתבו לי ישירות דרך האתר.

כמובן הרגישו חופשי להפיץ את הבשורה.