בס"ד
כשניגשים לכתיבה בפעם הראשונה, או אחרי תקופה של הפוגה, או כשנתקלים בשטות שנקראת "מחסום כתיבה", אחת ההמלצות הכי טובות שאני מכיר היא לעשות כמה תרגילי כתיבה. יש תרגילים רבים עם מטרות שונות, אבל המשותף לכולם הוא שהם גורמים לנו להפעיל את ה"שרירים" הנכונים. בין אם זה שריר שעוזר לנו ליזום רעיונות, או תרגול של היכולת לשחרר וכו', זה ממש כמו ספורטאי שרוצה להתחיל אימון. אתלט חכם, יפתח עם סוג של חימום.
אני רוצה להציע שלושה תרגילי כתיבה, בהם תוכלו להשתמש פעם אחר פעם, כחימום, כאישור לעצמכם שאתם יכולים, כמשימת הכתיבה שאתם מציבים לעצמכם, או כל סיבה אחרת. העיקר לכתוב.
לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל
אל דאגה, לא באמת צריך לרקוד. זה מבחינתי התרגיל האולטימטיבי, ואני משתמש בו כל הזמן. קחו נייר ועט\עיפרון. אני חושב שיש לזה ערך גבוה יותר, כשזה מבוצע ידנית. מוכנים? כוונו לעצמכם שעון עצר לדקה, או שלוש. לא צריך להפריז. מרגע שאתם מתחילים את שעון העצר, התחילו לכתוב על הנייר. אין נושא. כל מה שעובר לכם בראש, בין אם זה מחשבה על העבודה, משימה שאתם צריכים להשלים, אבחנה שחשבתם עליה, תיאור של החפץ לידכם. כל דבר שעובר בראש, אפילו אם זה רק המשפט "אין לי מה לכתוב" עשרים פעמים, עד שמגיעה מחשבה חדשה.
לתרגיל הזה יש רק שלושה חוקים:
- לא עוצרים עד שהשעון מצלצל
- לא מתקנים כלום. לא שגיאת כתיב, לא סימני פיסוק. כלום.
- לא מתייחסים לתוכן ב-כ-ל-ל. בסיום אפשר אפילו לזרוק את הנייר לפח.
זה תרגיל שחרור, ולא מעט פעמים הוא פשוט הכניס אותי לקצב הנכון, ומשם המשכתי עם פרוייקט הכתיבה בו הייתי ממוקד.
של מי השורה הזו?
קחו לידכם ספר מהמדף. העבירו דפים ועצרו באופן אקראי על עמוד מסויים (אתם יכולים גם לבקש ממישהו שיעשה זאת עבורכם), ומהעמוד הזה קחו את המשפט הראשון השלם. רשמו אותו בתחילת הדף\קובץ שלכם. עכשיו התרגיל: קחו את המשפט הזה לאיזה כיוון שבא לכם. זה יכול להיות בכל סגנון, יכול להכיל דיאלוג, או תיאור או מה שמתאים לכם. מלאו חצי עמוד עד עמוד, ב"משהו". זה לא חייב להיות משהו סגור, סיפור מלא או אפילו סצינה מלאה. רק כמה פסקאות שלוקחות את הסיפור למקום אחר. קחו את זה לסגנון שלכם, לז'אנר שאתם אוהבים.
התרגיל הזה גם עוזר לפתח את הדמיון ויכולת האלתור, וגם מדגים את אחת הטכניקות היעילות של כתיבה – השאלה "מה אם?" אפשר לקרוא את המשפט ולשאול "מה אם במקום X יקרה Y?" או "מה אם במקום לאמר X, הדמות תאמר Y?" אין סוף לשאלות האלה, והן כלי מעולה בהנעה של סיפור קדימה.
פלגיאט
לא. אני מתנגד נחרץ להעתקה. אבל בתור חלק מתרגיל כתיבה שאיש לא יראה, אין לי בעיה עם זה. אז מה התרגיל? קחו ספר שאהבתם. זה יותר כיף ככה. קראו סצינה איכותית שגורמת לכם סוג של רגש והפכו אותה על ראשה. נניח שלקחנו סצינה משעשעת, בה הגיבור שלנו מצליח לנצח את יריבו בדו קרב מילולי. סצינה כזו, אולי נהפוך לסצינה טראגית? או אולי "סתם" רצינית יותר? אולי נהפוך אותה לסצינה מלנכולית? אולי ניקח סצינה שכתובה בשפה ציורית מאוד, ונכתוב אותה כבלש ציניקן? או ההיפך? הכל הולך.
התרגיל הזה מאפשר לנו לשחק בסגנון, לחשוב על רגש, ועל מה עשוי לעורר אותו. אם נעשה זאת טוב, זה יכול להיות תרגול טוב ל"הראה\אל תאמר".
תרגילי כתיבה גם מזכירים לנו את הצד המשחקי שיכול להיות גלום בעיסוק הזה.
- מכירים עוד תרגילי כתיבה?
- רוצים להציע?
- רוצים לשתף את התרגילים שלמעלה עם שאר הכיתה?
מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או ישירות באתר.
גיל שלו 