למי יש זמן לזה? (פרק ג')

בס"ד

בסוף 2009, יצאתי להמשך סיבוב עולמי. העבודה לקחה אותי לארה"ב ואחר כך למקסיקו. התפקידים שמילאתי דרשו ממני המון תשומת לב, ובעיקר זמן. היו תקופות לא קצרות, בהן מה שעשיתי היה לישון, לעבוד, לאכול וחוזר חלילה. אני לא מתלונן, שכן אני בחרתי לצאת להרפתקה זו, וכמובן שתוגמלתי לא רע. במהלך התקופה הזו, הרצון ליצור בער בי כמו שלא בער בעבר. דווקא עכשיו?! כשאין לי זמן? דווקא עכשיו פתאום היא ניצתת בי, הלהבה הזו?

במהלך השנים נחשפתי לכתיבה של אנשים, שעוררה בי התפעלות, הערכה ותסכול. גם כי הם כתבו טוב ממני, אבל בעיקר כי הם כתבו כל כך מעט. מכירים את אלה?

"מה, זה? לא, זה סתם ביקשו ממני לכתוב כמה מילים. חמש דקות."

"הלוואי שיכולתי להקדיש לזה יותר זמן, אבל אתה יודע"

כן! אני יודע. למי יש זמן לזה? רשימת הדברים שיושבים לנו ביומן, ומחכים לטיפול, נראית לעיתים אינסופית ומייאשת. וכשמתחילים לחשוב על להוסיף עוד משימה, ועוד כזו ש"לא יקרה כלום אם לא נעשה", כמו לכתוב משהו, אז מהר מאוד מוותרים. מה יותר חשוב? כתיבה או משפחה? הרי אין שאלה בכלל. מה יותר חשוב? כתיבה או להביא הביתה משכורת? שאלות רטוריות לכאורה. הייתי יכול להמשיך ולהתפייט בנושא, אבל בגלל שאני רוצה לנצל את הזמן בצורה המייטבית, אומר זאת בפשטות: זמן לכתיבה תמיד יש.

מה אנחנו עושים בנידון, תלוי בהחלטה חשובה, ורצון ללמוד.

ההחלטה המדוברת היא החלטה מעשית ומחושבת – עד כמה חשוב לנו לכתוב? התשובה תינתן לנו על ידי המציאות. אם נחליט שמספיק חשוב לנו – נמצא את הזמן. זה עד כדי כך פשוט. יכול להיות שהתשובה תהיה "מצטערת, יש לי דברים חשובים יותר לעשות." וזו תשובה לגיטימית לחלוטין. בלי שיפוט.

אם החלטנו כך, אז מה לנו כי נלין? נחיה את חיינו באושר, וללא תסכול, כי ברור לנו שאי אפשר לעשות הכל, ובחרנו לוותר על זה, למען דברים אחרים. הכל טוב.

אבל אם אנחנו טוענים שהכתיבה חשובה לנו מספיק בשביל לכתוב, אז כמו לכל דבר חשוב בחיים, אנחנו צריכים להקדיש לה את הזמן.

איך מוצאים זמן? יש ברשת אינספור שיעורים בניהול זמן, וישנן טכניקות לא רעות בכלל לייצר אותו. לא אקדיש לזה את הזמן כאן, אלא רק אפנה אתכם לחיפוש זריז בגוגל.

באותה תקופה, בה שהיתי בחו"ל (בעיקר בארה"ב), החלטתי שהכתיבה מספיק חשובה עבורי כדי להתאמץ יותר.

דבר אחד שעשיתי היה למצוא קבוצת כתיבה, וביקשתי יפה מאשתי שתחיה, שתשחרר אותי בערבי חמישי, כדי להכניס ליומן שלי חלון שבועי, בו התעסקתי אך ורק בזה. היא הסכימה, וכתוצאה מכך היה לי פתאום זמן.

דבר נוסף שעשיתי היה למלא רגעים "מתים" בכתיבה. נסיעה באוטובוס או רכבת, טיסה, הפסקת סיגריה, הפסקת צהריים, השעה שאחרי השכבת הילדים לישון, סופ"ש בו לא עבדתי. כל רגע בו זיהיתי שאני יכול לבחור בכתיבה, במקום במשהו לא מאוד חשוב נלקח לטובת העניין. כך כתבתי שלושה רומנים.

היום, כשאני בעיצומה של חזרה בתשובה, אף הקשיתי על עצמי והשבת כבר לא באה בחשבון. אז מה עושים? מנצלים את הזמן טוב יותר. עוד נדבר בהרחבה על נושא תכנון הכתיבה, אבל בגדול ניתן לומר שאם ניגשים לכתיבה מתוך ידיעה של מה אני הולך לעשות עכשיו, התהליך עצמו הופך ליותר יעיל.

אני יודע. המילים "יעיל", "תכנון", "מעשי", "ניהול" נשמעות כמו כל מה שאומנות היא לא, אבל האמינו לי – כדי שהיוצר יוכל ליצור, הוא צריך את הזמן. וזמן צריך להיות מנוהל. אין מנוס מכך.

 אז? הגיע הזמן לכתוב? אם כך, בפעם הבאה נדבר על התירוץ השלישי, שהוא בעצם סיבה לגיטימית. איך מתחילים לכתוב?

עד אז – אם אתם רוצים לכתוב:

• אתם מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או דרך האתר.
• אתם מוזמנים לשתף את הפוסט\והאתר (זה גם לכתוב) עם מכרים שרוצים לכתוב "אבל", או עם כל מי שתרצו.

לכל הטורים בסדרה – לחצו כאן