בס"ד
אין לנו יכולת, ולא הרשות להגדיר את הקב"ה. ניסיון להגדיר (לתחום בגדר) משהו אינסופי מתוך מוח סופי בעליל, ותודעה מוגבלת מאוד, נועד לכישלון מלכתחילה ויגרום לטעויות קריטיות, מכוח עקרותו. אז איך אנחנו אומרים על הקב"ה כל מיני דברים, או משתמשים בכל מיני כינויים כדי לתארו? חכמינו אמרו "ממעשיך הכרנוך".
כלומר, מבלי לדעת או לנסות להבין את ה', דבר שאין ביכולתנו לעשות, אנחנו יכולים להבחין בבריאתו והשגחתו. אפשר להביט בהשתאות בטבע, בימים והעצים, ההרים והנהרות, ולומר שיצירתיות היא ביטוי אלוקי. אנחנו יכולים להכיר בכך, שלמרות שאנחנו מלאים בחטאים כרימון, עדיין אנחנו לא מקבלים את ה"סטירה" לה אנחנו באמת ראויים. מכאן אפשר להבין את המושג רחום וחנון. וכן הלאה, ניתן לתאר חלקים מהמידות של השי"ת, ובשאיפה לנסות ולהתחבר אליהן – כישויות שנבראו בצלמו. זו בעצם המטרה אליה מתכוונת היהדות. זו המשמעות של ואהבת לרעך כמוך. להכיר את הניצוץ האלוקי שקיים בכל אחד, ולנהוג כמו המקור, ולאהוב אותו ("אותו" הקב"ה ו"אותו" האדם).
כששואלים את ג'ורדן פיטרסון אם הוא מאמין בה', הוא נוהג לרטון. יש לו שלוש תשובות מוכנות לשאלה הזו, ובהתאם לזהות השואל, הוא יתן אחת מהן. הראשונה היא:
"למה לעזאזל אתה מתכוון?!"
איך ניתן לענות על שאלה, שרבים הסיכויים שהשואל עצמו לא מבין? פיטרסון מטיח את השאלה בשואל, ועד כה, לא הייתי עד לתשובה שמצלצלת לי נכון.
התשובה השניה, אותה יתן למראיין מנומס יותר היא: "אני מתנהל בעולם כאילו יש אלוקים." זו תשובה ראויה בעיני, כי היא מכבדת את העיקרון בו פתחנו את הטור, שאין דרך להגדיר את ה', ומכך שעל האדם ה"מאמין" להתנהל כאילו ה' קיים, גם אם אין לו השגה כלל בדבר. ובינינו – לרובנו אין.
התשובה השלישית היא המרתקת מכולן, והוא נוהג לתת אותה במקום בו הוא מרגיש נוח, ולא תחת אנטגוניזם של מראיין, הולכת פחות או יותר כך:
נניח שאני אומר שאני מאמין בהשי"ת. נו, אז? איך זה עוזר? מה זה בכלל אומר? אז אמרתי. אמרתי, ושניה אחר כך פעלתי באופן שלא מתיישר עם מה שהקב"ה רוצה ממני. אז איך לעזאזל, זה הופך אותי למאמין? אם הייתי אדם שכל פעולותיו תואמות באופן מושלם, את כל ציוויי ה', אז אפילו לא הייתי צריך לומר את זה – זה היה מתבטא דרך מעשיי. אבל כל עוד אני פועל בניגוד אליהן, אז איך אני, או כל אחד יכול לומר שהוא מאמין בה'?
ולמה זה בכלל מעניין? למה זה אמור להזיז משהו למי שאינו מאמין כלל, או מאמין בדברים אחרים, אתיאיסט או איך שלא יכנה את עצמו?
השיעור הוא פשוט – ממעשיך הכרנוך.
אתה יכול לעמוד על בריקדות ולצרוח על שוויון, או אחווה, או להטיף "ואהבת לרעך כמוך". זה לא עולה כלום. אבל "מה עשית בשביל מדינה?" מה בדיוק אתה עושה שמבטא את הערכים האלה? מעבר להפגנות (שהן ב 99% מהמקרים לא יותר מהתרברבות מוסרנית ללא כל כיסוי).
מה הופך אותי לאדם מוסרי? זה הרי הכי פשוט בעולם לקרוא לעצמי כך. אני מאמין בשוויון! אני מאמין באהבת חינם! אני מאמין בחמלה!
האם אני יודע מה היא חמלה? האם אני יודע איך להביט על חמלה, ולשפוט מתי היא מידה טובה, ומתי היא שיא הרשע? האם אני יודע מהו שוויון? האם אני פועל באופן שוויוני? האם אני אוהב ללא ציפיה לקבל דבר מה בחזרה?
אם לא, אז אני לא מאמין, ועדיף שאשתוק.
- דעכתם חשובה, ואשמח לשמוע בתגובות או ישירות דרך האתר.
- מוזמנים לשתף.
גיל שלו 