למה זה טוב? סדרה על כתיבה, עם התחלה \ רוברט סילברברג \ קונספט

בס"ד

אני ממשיך בכתיבה של סדרה על כתיבה. זה רלוונטי בעיקר לרומנים, אבל מתאים גם לפורמט קצר, או לתסריטים. לא מדובר בביקורת ספרים, וגם לא בהכרח בהמלצות על כאלה (למרות שאני יכול לומר, שעצם הופעתו של שם של ספר כאן, מהווה המלצת קריאה). יתרה מזאת, הסדרה תעסוק בספרים וסופרים שההצלחה שלהם מעידה על איכות המוצר. אם כך, למה אנחנו כאן? בסדרה הזו אנסה להצביע על כמה דברים שבגללם, הספרים האלה כל כך טובים. בכל פרק אתרכז באלמנט מסויים, שמהווה חוזקה רצינית של הכתב, ואשתדל להאיר עליו מעט.

ראשית, התנצלות על השימוש במילה הלועזית. אני מודה ומתוודה, לא יודע איך אומרים קונספט בעברית… התרגום הכי קרוב, והוא לא רע – אבל גם לא מדהים – הוא "קו מנחה". מי שיאיר את עיני יזכה בעשר נקודות! ועכשיו לענייננו.

סיפור טוב, כמו תבשיל טוב, מורכב מחלקים שביחד יוצרים תמהיל משובח שטעים לחיך. אני שייך לאסכולה שטוענת שכל סיפור טוב ניתן לניתוח מבני, כמו בניין חזק. ישנם רכיבים שהארכיטקט הפליא ליצור ממוחו הקודח, והגימורים בהחלט נותנים הזדמנויות רבות לשיפור, אבל הבניין חייב לעמוד, ולהישען על יסודות חזקים, כדי לא לקרוס חלילה. אחד המרכיבים המרכזיים בסיפור הוא הקונספט. ברשותכם, קודם ננסה להגדיר מהו, ואחר כך נמשיך.

דבר ראשון שניתן לומר על הקונספט הוא, שהוא לא הרעיון. הרעיון לא פותח עדיין את הדלת לסיפור. יש לי רעיון מצויין לסיפור – סיפור על שגריר של האנושות בפני חייזרים. זה נחמד מאוד, אבל לאן אני ממשיך מכאן? עדיין אין סיפור, ולא קצה קצהו. כשאני מנסח שאלה, לגבי הרעיון, אני יכול לנסח קונספט. דוגמא –

• רעיון זה: "לכתוב סיפור על ילד קוסם"
• קונספט זה יותר כמו: "מה אם ילד מאומץ ולא אהוב, מוזמן לבית הספר היוקרתי לקוסמים "הוגווארטס" וצריך להתמודד מול מכשף רב עוצמה, בעודו לומד את יסודות הכישוף בעצמו, ומתמודד עם קשיים חברתיים ונפשיים?"

אני מניח שג'יי קיי רולינג ניסחה את זה באופן שונה, אבל מה שחשוב להבין לגבי קונספט, היא המשמעות. במשפט קצר, או שניים, הסופר מציג (בעיקר לעצמו) את הדמות הראשית, המניע המרכזי שלה, והאתגרים השונים שיעמדו בדרכה להשגת מטרתה. אני מתייחס אל זה, בהשאלה, ככוכב הצפון, או הקואורדינטות של הסיפור אותו הוא ניגש לכתוב.

כשקוראים את האיש במבוך, רואים בבירור שמדובר בקונספט שזוקק באופן מושלם. רוברט סילברברג מביא לנו סיפור שכולו קונספט. כלומר יש עלילה, וגיבור ונבל, ויש את כל האלמנטים שהופכים את הספר הזה עד היום, לטוב ביותר שקראתי. אבל מעל הכל מרחף, כל הזמן, הקונספט. השאלות האלה של "מה אם?" (השאלה הכי חשובה בסט הכלים של סופר).

על מנת להימנע מספויילר מוחלט, אנסח את הקונספט בצורה שמרנית.

מה אם האדם היחיד שיכול לייצג את האנושות מול חייזרים שמאיימים על קיומה, מתבודד בתוך מבוך מסוכן, על כוכב אחר?

זה כבר קונספט טוב מאוד.

מה אם האדם הזה, סובל מדבר שגורם לכל אדם שבא איתו במגע, להירתע?

זה כבר קונספט פגז!

 עבור הסופר, זה מהווה כאמור סוג של מצפן, וסילברברג  שומר על הקו המנחה הזה לאורך כל הסיפור. בטיפול שלו בדמויות המשנה, במוטיבציות השונות והמנוגדות של כולם, בסיבה לשמה התחיל הסיפור הזה. את הקורא, הקונספט מחבר לעלילה ולדמויות באופן שעושה לו שכל (אפילו בתוך סיפור מד"ב פנטסטי כל כך). וכשהקונספט נוגע בסוגיות אנושיות עמוקות – כמו במקרה הזה – הוא גורם לקורא לעשות את הדבר שהמחבר הכי רוצה ממנו. הוא גורם לו להזדהות.

את הקונספט רצוי להתחיל בצורה הכי מזוקקת שלו. משפט אחד. שניים – גג. ניתן לצאת מזה ולהרחיב, אבל זה כבר פיתוח עלילה מובהק. לפני שנפתח אותה, רצוי שנבין אותה ונבחן אם לרעיון שהיה לנו יש כיוון, או לפחות דלת ממנה נוכל לצאת למסע.

• קראתם ספרים של רוברט סילברברג
• מסכימים עם הדברים?
• אילו קונספטים טובים אתם זוכרים? 

מוזמנים לכתוב ממש כאן בתגובות.