למה זה טוב? סדרה על כתיבה, עם התחלה \ טד וויליאמס \ דמויות

בס"ד

אני מתחיל בכתיבה של סדרה על כתיבה. זה רלוונטי בעיקר לרומנים, אבל מתאים גם לפורמט קצר, או לתסריטים. לא מדובר בביקורת ספרים, וגם לא בהכרח בהמלצות על כאלה (למרות שאני יכול לומר, שעצם הופעתו של שם של ספר כאן, מהווה המלצת קריאה). יתרה מזאת, הסדרה תעסוק בספרים וסופרים שההצלחה שלהם מעידה על איכות המוצר. אם כך, למה אנחנו כאן? בסדרה הזו אנסה להצביע על כמה דברים שבגללם, הספרים האלה כל כך טובים. בכל פרק אתרכז באלמנט מסויים, שמהווה חוזקה רצינית של הכתב, ואשתדל להאיר עליו מעט.

סיפור טוב, כמו תבשיל טוב, מורכב מחלקים שביחד יוצרים תמהיל משובח שטעים לחיך. אני שייך לאסכולה שטוענת שכל סיפור טוב ניתן לניתוח מבני, כמו בניין חזק. ישנם רכיבים שהארכיטקט הפליא ליצור ממוחו הקודח, והגימורים בהחלט נותנים הזדמנויות רבות לשיפור, אבל הבניין חייב לעמוד, ולהישען על יסודות חזקים, כדי לא לקרוס חלילה. אחד המרכיבים המרכזיים בסיפור הן הדמויות, וגם הדמויות – כמו הבניין ממש – יכולות להיות מורכבות בכל מיני רמות, או פשוטות להפליא. אבל הן חייבות להיות. היום, לא אנסה אפילו לפרק את הדמויות לכל הגורמים, אלא אתמקד בדבר אחד – כתיבה של דמויות מרובות בסיפור.

כשבונים דמות, יש לא מעט דברים שנלקחים בחשבון, ואם רוצים דמויות שימשכו את הקורא ויגרמו לו להגיב להן, זו עבודה קשה בפני עצמה. טד וויליאמס הוא מממשיכי דרכם של ג'.ר.ר טולקין, רוג'ר זילאזני ורוברט סילברברג, מגדולי סופרי  הפנטזיה שידענו. הז'אנר הזה מלא בדוגמאות לעלילות מרובות דמויות וזה כשלעצמו, מציב רף גבוה מאוד ליצירתן.

האלמנט שאני רוצה לדבר עליו היום, הוא כתיבה של דמויות יחודיות. אני עושה שימוש בשתי סדרות ספרים מעולות שנכתבו בידי טד וויליאמס: "ארץ אחרת" (בלעז: Otherland) וסדרת הספרים על בובי דולאר (הרחובות המזוהמים של גן עדן, שעה שמחה בגהינום, להתעורר מאוחר ביום הדין).

הראשונה היא סדרת מדע בדיוני, שמלווה קאסט לא קטן של דמויות. יש קבוצה לא קטנה של גיבורים, וקבוצה לא פחות קטנה של "רשעים". שני דברים שוויליאמס עושה מצויין בכל ספריו, ובא לידי ביטוי בסדרה שמשתרעת על פני ארבעה כרכים גדולים מאוד, הם:

• הגדרת סדר עדיפויות בין הדמויות: אילו דמויות מרכזיות יותר, וחשובות יותר לעלילה, ואילו דמויות חשובות, אבל יותר כתומכות בעלילה, או חלק מעלילות משנה, ועל פי הסדר הזה, וויליאמס בונה את הדמויות לעומק ולרוחב.
• והסיבה לשמה התכנסנו – וויליאמס נותן לנו דמויות שאינן שכפול אחת של השניה. כלומר, לכל דמות יש ייצוג יחודי בסיפור.

זה לא מספיק פשוט לומר "עכשיו דמות א' מדברת, או מבצעת פעולה, ועכשיו זו דמות ב'". הקורא צריך לדעת למי הוא מתייחס בכל רגע נתון. אם הדמויות יכתבו באופן זהה, הקורא יאבד את עצמו, וחמור מכך – יאבד עניין, ולא יוכל להרגיש שום אמפתיה, או לחילופין כעס או רגש אחר כלפי דמות שאינה מוגדרת כראוי. וזה לא משנה ממש, עד כמה הדמות מורכבת, אם היא לא נקלטת במוחו של הקורא באופן שמייחד אותה משאר הדמויות.

בסדרה השניה אותה הזכרתי (ז'אנר: פנטזיה), וויליאמס כותב על מלאכים, שדים, אנשים ויצורים שונים ומשונים. לכאורה, זה כשלעצמו אמור לפתור את העניין, לא? לא. אפשר בקלות ליפול לכתיבת דמויות שלא נפרדות זו מזו, מעבר לתפקיד שלהן בשיחה, או פעולה.

אז איך טד וויליאמס הצליח במשימה הקשה במיוחד (לאור העובדה שהוא מתעסק ביותר דמויות מאשר הרבה ספרים מז'אנרים שאינם פנטזיה)?

לפני הכל, הוא תכנן את הדמויות שלו בקפידה. איירין (רני) סולאוויינו היא גיבורה ראשית בסדרת ארץ אחרת, ויש לה הסטוריה מסויימת, מערכות יחסים עם אביה, אחיה הקטן וחבר לשעבר. יש לה מקצוע מסויים, והשכלה מסויימת, והיא גדלה במקום מסויים עם רקע מאוד מסויים. "רק" העבודה הזו על הדמות, נותנת לה קול משל עצמה. שפה ודיאלקט, אוצר מילים שגור, סגנון דיבור ותחומי עניין והבנה. כל שינוי באחד או יותר מהמאפיינים הללו, ייצור בהכרח דמות שונה. וויליאמס נתן לכל אחת מהדמויות המרכזיות שלו מספיק עומק, ובכך התחיל להבדיל ביניהן.

בסדרה על בובי דולר, הגיבור (בובי כמובן) הוא מלאך, אבל גם למלאך הזה, וויליאמס בנה סיפור רקע מספיק עמוק כדי לייחד אותו ממלאכים אחרים, ולבטח משדים או "סתם אנשים". האופי שלו, משפיע מאוד על סגנון ההתבטאות שלו, ודבר נוסף שהסופר נתן לו הוא סדרה של חוויות משותפות עם מלאך אחר, מה שנותן להם גם "שפה פנימית" כזו.

ובכל זאת, גם בין בובי לבין חברו הטוב ביותר יש הבדלים. כי לבובי יש מוטיבציות ורצונות אחרים. ראיית העולם שלו משתנה, וככל שזה קורה, ההבדלים ביניהם רק הולכים ומודגשים. הדברים נכונים גל לגבי שדים ואנשים שונים שמופיעים בסיפור.

רקע מסויים, הסטוריה מסויימת, השקפה, נסיון חיים. הדברים האלה קריטיים לעיצוב דמות עצמאית, שנבדלת גם על הנייר, ולבטח בראשו של הקורא מדמויות אחרות בסיפורנו.

ומה עוד? בובי מדבר אנגלית, כמו כל כוכבי הסדרה. ובכל זאת, לכל דמות יש דרך מעט שונה בה היא משתמשת באותה השפה. אחת קצת צינית כמו בובי או סאם, אחרת מניפולטיבית ומסתורית (כמו דמויות אחרות שלא אזכיר כדי לא להרוס), חלק אידאליסטיות כמו זאבו מארץ אחרת, פרקטיות כמו רני סולאווינו. לא צריך לקסיקון מלא במיוחד לכל דמות. לפעמים מספיקה חזרה מסויימת על ביטויים שגורים שמזוהים עם הדמות, ולפעמים ניתן לומר את אותו המשפט ממש, רק מתוך ראיה שונה של העולם. לפעמים סגנון הדיבור רשמי, ולעיתים יותר קרוב לשפת הרחוב. יש המון גמישות בדיאלוגים, או דרך העברה של מחשבות, כל עוד – נשארים נאמנים לדמות.

יש המון סיבות בגללן רוב ספריו של טד וויליאמס נחשבים ליצירות מופת, וכאמור קטונתי מלתת ציון לכתבים שגם כך מקובלים ככאלה. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האלמנט הקטן הזה, שבלעדיו הבניין היפהפה הזה שוויליאמס בנה בשבילנו, אולי היה קורס לחלוטין (למרות שלל הדברים האחרים שהוא עשה באופן קרוב למושלם).

• קראתם ספרים של טד וויליאמס?
• מסכימים עם הדברים?
• אילו דרכים נוספות עוזרות להבדיל בין דמויות?

מוזמנים לכתוב ממש כאן בתגובות.