דוקטור הו – ספיישל #1 (תקופות)

בס"ד

כמובטח בטור הקודם, אנחנו יוצאים למסע בחלל ובזמן, ומתחילים להתכונן ברצינות תהומית, מהולה בבדיחות הדעת, לשלושה ספיישלים של סדרת המופת הבריטית – דוקטור הו, כשלאחריהם תתרגש עלינו עונה חדשה! אם עד עכשיו לא התרגשתם, או הבנתם על מה אני מדבר, כנראה לא ראיתם את הסדרה עד כה. הכל טוב, יש עוד זמן, ואני מעודד אתכם להשלים את הבור הגדול הזה בחינוך שנגרם ללא ספק בשגגה.

אז למען אלה מכם שעדיין לא צפו, הנה הקדמה (שכוללת סוג של ספויילרים, אבל זה בסדר כי – דוקטור הו):

הדוקטור (כך הוא נקרא. אל תשאלו, פשוט זרמו עם זה) הוא חייזר שנראה כמו בנאדם, אבל נולד על הכוכב גאליפריי והוא מזן אדוני הזמן (Time Lord). שוב, זרמו עם זה. הוא מטייל בחלל ובזמן בעזרת כלי הרכב שלו – הטארדיס (T.A.R.D.I.S – Time And Relative Dimension In Space) – או שמא "זומיב" – זמן ומרחב יחסי בחלל?… הדוקטור בדרך כלל מתחבר עם אנשים מסויימים ומטייל איתם ברחבי הזמן והחלל, תוך שהם עוברים חוויות, ובעיקר פותרים בעיות, מתמודדים עם אויבים ומפלצות וכו'. הדבר הייחודי ביותר לסדרה, היא היכולת של הדוקטור לחזור לחיים אחרי שהוא מת, תוך שהוא משנה את מראהו החיצוני (וגם חלק מאישיותו). זה התחיל מתוך הצורך להחליף את השחקן הראשי, אי שם בעבר, והפך לכלי שימושי מאוד ביכולה של הסדרה להמשיך לאורך שישים שנה. הסדרה היא שילוב של מד"ב, הומור, אימה (ברמות מאוד משתנות אבל לא סטיבן קינג) והפכה לסוג של קאלט, בעיקר עם חידוש צילומיה ב 2005, אחרי הפסקה של שנים ארוכות (הסדרה רצה קודם לכן מ 1963, ועד 1989).

הספיישלים שלי יתמקדו בעונות היותר מודרניות של הסדרה (מה שנקרא בחיבה – New Who), החל באתחול המחודש ב 2005. הספיישל הראשון – כפי שמתבטא בכותרת – יתמקד בבחינה של שלוש תקופות מרכזיות מאז תחילת העידן הזה.

לפני שנתחיל ממש, אני רוצה להדגיש שתי נקודות להתייחסות:

1. הסדרה לרוב, לא לוקחת את עצמה בשיא הרצינות, כך שאם אנחנו מחפשים חורים בעלילה, ושאר פגמים, המשימה תהיה קלה. מומלץ לגשת לסדרה בגישה קלילה, ופשוט להינות.
2. כמו הסדרה, גם הכתוב כאן, בהחלט צריך להילקח בקלות יתרה. זו דעתי בלבד, ולמרות שהיא צודקת ובלתי ניתנת לערעור, לכולם מותר להיות טועים.

את הסדרה בגלגולה המודרני ניתן לחלק בכמה צורות. ישנן שתי דרכים פופולאריות לחלוקה: לפי דוקטורים, או לפי יוצר העל (Show runner). אני מעדיף את החלוקה לפי היוצרים, ולכן נדבר על שלוש תקופות.

האתחול \ או ראסל ט' דיוויס (רט"ד מעתה):

על כתפיו של דיוויס הונחה משימה עצומה, הזדמנות חד פעמית ואחריות גדולה מאוד. אחרי כשש עשרה שנה, הוחלט בבי בי סי להחזיר את אחת מהתוכניות הכי פופולאריות בתולדותיו, שהופסקה בסוף שנות השמונים, אחרי דרישה מהקהל, ונסיבות שיצרו הזדמנות לעשות זאת. רט"ד לקח את ההגה ויצר (בעצמו, ובעזרת כמה וכמה כותבי משנה ובמאים) חמש עונות מאוד מצליחות. שני דוקטורים ושלוש בנות לוויה (companions בלעז) אחר כך, הוא יוכתר כסיפור הצלחה מסחרר. ראסל בולט בעיקר ביכולת שלו ליצור אפוסים עשירים, גם ויזואלית וגם מהבחינה הדרמטית. הדוקטורים איתם עבד, בעיקר דיוויד טנאנט, קיבלו אתגרים גדולים מבחינת הסכנה, להם ולכדור הארץ, והתגברו עליהם גם בחוכמה אבל בעיקר בגבורה. הסיומות הדרמטיות כללו לעיתים שיתופי פעולה של שלל דמויות משנה (קצת כמו שר הטבעות), ולפעמים טרגדיות גדולות. רט"ד בהחלט ידע לנגן על מיתרי הלב. גם הומור משובח נשזר לאורך העונות בהנהגתו, וכיוצר הראשי הוא הצליח לרוב לשמור על קו אחיד עלילתי ואווירתי, אפילו כשפרקים רבים נכתבו ע"י כותבים אחרים. רט"ד, הומוסקסואל מוצהר, נתן ייצוג לקהילת הלהט"ב ולערכים של הכלתה באופן טבעי, שלא עושה עניין מעצמו וגם לא מטיף. משימה שבעידן הפי סי, אינה ברורה מאליה, והוא אף עשה את זה בתוכנית מד"ב ששודרה בפריים טיים, כולל לילדים. ללא קידוח במוח, וללא שימוש שלא לצורך העלילה. בתקופתו יצאו גם סדרות ספין אוף, כולל "טורצ'ווד" (Torchwood) ו"הרפתקאות שרה ג'יין" שמבוסס על דמות בת הלוויה המאוד פופולארית מהתקופה הקלאסית של הסדרה (לפני האתחול).

כמה פרקים שכתב, וראויים לתשומת לב מיוחדת:

• Bad Wolf – הפרק שפותח את צמד פרקי הסיום הנפלאים של העונה הראשונה
• Doomsday – פרק הסיום של עונה מספר 2 (הוא יודע לתת גראנד פינאלה)
• The End of time – הפרק האחרון של הדוקטור בכיכובו של דיוויד טנאנט (הללויה, איזה פרק!)

כל חמשת העונות הראשונות, מבחינתי הן חובת צפייה, והן תחת הנהגתו של רט"ד – אליו כאמור נשוב בפרקים מאוחרים יותר, כך שאני מניח שברורה לכם דעתי עליו כאחראי על התוכנית. הציון שלי: 9

יורש העצר \ או סטיבן מופאט:

מי שקרא את הסדרה שלי על סדרות בתשומת לב, בטח הבחין בכך שסטיבן מופאט הוא היוצר של הסדרה המעולה – שרלוק, בכיכובו של בנדיקט קאמברבאך. מופאט היה גם אחד מהכותבים היותר מוכשרים שעבד תחת ראסל ט דיוויס בעונות הקודמות של דוקטור הו ונחשב אהוב מאוד על קודמו. קידומו ליוצר העל, אחרי רט"ד התקבלה בטבעיות ובציפיה לגדולות ונצורות. גם על מופאט נפלה משימה לא פשוטה – להמשיך בהצלחה של הסדרה אחרי צאתו של דוקטור סופר אהוב, בדמותו של דיוויד טנאנט, וכניסתו של שחקן צעיר ודי אלמוני לתפקיד – מאט סמית'. במילים בודדות – הוא הצליח ובגדול! תחת הנהגתו עברו שני דוקטורים, ארבע\ה בני\ות לוויה במשך שש עונות (5-10). מופאט ידוע בכמה מאפיינים – בין היתר: דמויות עמוקות, אותן הוא חוקר לאורך עונות שלמות, עלילות רחבות היקף שלעיתים סובבות עונה ולפעמים יותר, שימוש נרחב בסאבטקסט והומור ציני\סרקאסטי. מופאט שותל רעיון בראש הצופה, לעיתים מבלי משים, שהופך ומתפתח לקונפליקט המרכזי של אותה העונה (או משך העלילה, ארוך כפי שיהיה) וכשהוא סוגר את הקצוות, לרוב נשאר רק למחוא כפיים ולהנהן – כן, סטיבן. עשית את זה שוב. הוא גם כותב באופן שמחמיא לשחקנים שמופיעים בסדרה, ומבליט את כישוריהם תוך שמירה על נאמנות לתפקידים עצמם (גם רט"ד "אשם" בזה).

בין הפרקים הבולטים בתקופתו ככותב ראשי ניתן לציין לא מעט:

• The eleventh hour – פרק ההצגה של מאט סמית' כדוקטור החדש
• Deep breath – פרק ההצגה של פיטר קפאלדי כדוקטור החדש
• The pandorica opens / The Big Bang – צמד פרקי סיום העונה החמישית
• A good man goes to war – פרק 7 של עונה 6
• The angels take Manhattan – פרק סיום של שני בני לוויה פופולארים
• Listen – פרק 4 של עונה 8
• The magician's apprentice / The Witch's familiar – פרקים 1 ו 2 של עונה 9
• Heaven sent – פרק 11 של עונה 9
• שלושת פרקי הסיום של פיטר קפאלדי

כל שש העונות של מופאט טובות עד מעולות. מכיוון שאין דבר כזה מושלם (אפילו לא מופאט). ציון: 9.5

השלישי \ או כריס צ'בנאל:

בסדרת הסדרות שלי כתבתי על הדבר המופלא הזה שנקרא ברודצ'רץ' (Broadchurch) בכיבובו של דיוויד טנאנט, ובהשתתפותה של ג'ודי וויטאקר (שהיתה הדוקטור האחרון נכון לכתיבת שורות אלה), ועוד שחקנים שהופיעו בדוקטור הו. הפלגתי בשבחיו של כריס צ'יבנאל כיוצר, ואני מאמין שהסדרה ההיא – היא האינדיקציה האמיתית ליכולותיו המרובות והבאמת מוערכות. כריס בהחלט יודע לכתוב אווירה, לתת עומק לדמויות ולהימנע מסטריאוטיפים מוחלטים. הוא יודע לשמור על מתח ולנהל את קצב התפתחות העלילה. הוא יודע טלוויזיה. זו הסיבה שאני מרגיש אכזבה לא קטנה מהתקופה שלו כיוצר הראשי של דוקטור הו, למשך כשלוש עונות, כשלרשותו שחקנית מאוד מוכשרת ומוערכת כג'ודי וויטאקר (שכאמור אף עבדה איתו כבר). אני רוצה לומר כבר בהתחלה – לדלג על העונות האלה, יהיה עוול כלפיו, כלפי וויטאקר וסתם חבל. בעיקר כי לא הכל שחור ולבן. יש פרקים חלשים מאוד, ויש פרקים יותר טובים וישנן גם הברקות (גם בתוך פרקים פחות טובים, וגם כפרקים בפני עצמם). התקופה שלו מאופיינת בכמה וכמה תסריטים מטיפניים וחד גוניים, דמויות מרובות מדי (חלקן מיותרות לחלוטין, וחלקן בלתי מנוצלות כראוי) וניסיון אחד לשנות כיוון בקאנון של הסדרה, מה שהקים עליו פחות או יותר את כל עדת ה whovians לדורותיהם.

קשה לי להסביר, אפילו לעצמי, למה הסיכום שלי לתקופתו הוא כל כך עצוב.  ציון: 6.5

אני חוזר וממליץ לכל מי שמעוניין, לצפןת בסדרה מתחילת האתחול ועד הסוף (כולל שלושת העונות האחרונות).

בספיישל הבא, נדון בעיקר בדמויות, ואציע כמה דירוגים מעניינים (ונכונים כמובן).

עוד, על תקופות ויוצרים בספיישל השלישי – הישארו עימנו (אין פרסומות).

• יש whovians בקהל?
• מצאתם טעות? רוצים להביע דיעה?
• הרגישו חופשי לכתוב ממש פה למטה, בתגובות.