בס"ד
"בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואהבין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואהבין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבהבין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבהיש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצחבין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואהבין האתמול לעתיד…"
ארקדי דוכין תמיד היה כותב ויוצר מוכשר, אך לעניות דעתי, השיר הכי אמיתי ומדוייק שלו הוא "יש בי אהבה". אני די בטוח שהוא כתב את השיר, אחרי שהתחיל ללמוד את עיקרי תורת הקבלה כי בדרכו המקסימה (ודרך קולו האלמותי של אריק איינשטיין ז"ל) הוא מצליח להביא לנו את הפשט של הסוד, בצורה הכי ברורה, ישירה ואמיתית.
ארקדי מביא כאן לידי ביטוי כמה עקרונות בסיסיים של הזוהר הקדוש. החוקיות שאומרת שהאור ניכר דווקא מתוך החושך, והדרך להביא אור, היא דווקא להפך את החושך. לדרך שבה הופכים חושך לאור קוראים – אהבה. ולכן, היא תנצח.
וההיפך הוא הנכון.
רבנו בעל הסולם ע"ה מבאר את דברי האר"י ומביא מתוך תורת הקבלה שהמקור לכל הצרות, לכל המכאובים, הייסורים והמשברים הוא – היעדר אהבה. ההבנה הדרושה, שמדובר פה בעניין תודעתי מאלף ועד תו, עושה את העניין העמוק מאוד הזה, פשוט. אבל צריך להבין את זה.
אם מזקקים ומזככים את מצוות התורה, ומנסים לסכם את מה שהיא מבקשת מאיתנו, התשובה היא אהבת ה' והאדם. רבי עקיבא אמר ש"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה", ובקריאת שמע, אנחנו מצווים על ואהבת את ה' אלוקיך. ושני הדברים – חד הם, שכן אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר, מבוססת על הכרת האור האלוקי שנמצא בזולת, ואהבת ה' לא יכולה להיות שלימה מבלי שנאהב באמת את הזולת.
בתודעתנו הארצית, המוגבלת, אנחנו מסתפקים בדרישה לקבל, או להכיל את האחר והשונה. מבחינת היהדות, זוהי רק נקודת פתיחה מינימאלית, חביבה. לא מספיק שאני מקבל ומכיל את השונה. אני צריך להתאמץ ולעמול, ולזהות את חלק אלוקה ממעל שבזולתי ולאהוב אותו ממש – ללא כל ציפייה לתשלום או שכר. פשוט, לא?
במילים קצת יותר גבוהות, מדובר על תודעה שבה שני קווים – ימין ושמאל, בורא ונברא, זכר ונקבה, ואף לא אחד מהם הוא מה שאנחנו חושבים שהוא, מתוך תודעתנו. ימין ושמאל בהקשר זה, אינם צדדים פוליטיים, זכר ונקבה אינם מגדרים והבורא והנברא הם חלקים פנימיים בכל אחד מאיתנו. במילים פשוטות יותר, מדובר בשני סוגי רצונות. ימין שהוא חסד, הרצון לתת, והשמאל שהוא הגבורה, הרצון לקבל. ומהי האהבה? קו אמצעי, שמחבר ומשלים (שלימות) את האדם. היהדות רוצה אותנו שלמים כמו הבורא, וזאת ניתן להשיג רק באהבה.
אבל איך?! בואו נרד מהתיאוריה (שהיא מציאות) ונדבר תכלס.
מה אנחנו יכולים לעשות ביומיום, במעגלים החברתיים השונים בהם אנחנו נמצאים? זה מתחיל בזוגיות ובמשפחה, וממשיך לחוג החברים, ומתפשט הלאה והלאה. מכאן גם מגיע הביטוי "השלום (או כפי שהבנו – השלימות) מתחיל בתוכי". והפעולות המעשיות שאנחנו יכולים לנקוט בהן, הן ויתור, קבלת דיעה שונה באמת, סבלנות, הקשבה. דברים שנראה כאילו פסו מהעולם, אבל דברים פשוטים, אם מוכנים לקבל עלינו קצת מאמץ. קוראים לזה נס.
אז בואו נעשה נס, נתחיל לחשב מסלול מחדש, ונבין שיש בנו אהבה. כפרפראזה על הסטיקר הידוע – תנו לאהבה לנצח.
גיל שלו 