מה אתה מתפלסף?

בס"ד

שמעתי כמה וכמה שיעורים מעולים בשבוע של חנוכה, מפי הרב אברהם גוטליב, הרב אהרון לוי, הרב שאול יודקביץ' והרב שניאור אשכנזי יזכו לחיים ארוכים וטובים. בהתחשב בזה שחנוכה אינו חג מהתורה אלא שתוקן ע"י חכמים, יש בו עומקים עצומים. בשבועות האלה אנחנו גם קוראים בתורה, על סיפורו של יוסף הצדיק. הדברים כרגיל קשורים זה בזה, וכמו תמיד – גם מחזיקים בתוכם תובנות שיכולות, ואמורות להיות לנו לעזר גם בימינו אנו (בימים ההם, בזמן הזה).

על מה היה הסכסוך בין היהודים ליוונים?

בשונה מאוד מסיפור יציאת מצרים, או מסיפור מגילת אסתר, אין פה התמודדות עם גזירת שמד. בעוד המן רצה להכחיד, ופרעה להעביד ולחסל את כל הזכרים, היוונים דווקא היו יותר נחמדים. הם היו מכילים, פרוגרסיביים כאלה. לא חיפשו להרוג את כולנו, אלא להכניס אותנו לאימפריה שבנו. הם רצו להשקיע בתשתיות, בנדל"ן, בבידור, ובתחומים אחרים. הם גם מאוד אהבו את ירושלים ורצו לפתח אותה.

מעבר לכך, הם גם אהבו את התורה, בדרכם. העריכו את החוכמה הרבה שבתוך כתבי הקודש, ולמדו אותה – כולל התרגום הראשון שלה לשפה זרה (ומכאן נולדו עוד דברים, עליהם נרחיב בהזדמנות אחרת).

בקיצור, היו אחלה כובשים. אז מה רע? ועל מה המהומה?

כשיצאתי לדרכי בעולם התשובה, זה היה מכיוון פנימיות התורה (למרות שלא היתה לי דרך, או ההבנה להגדיר את זה כך). מתוך ההרגל לעשות דברים מתוך הבנתם, או לפחות להשתדל להבין. הבנתי דבר אחד פשוט – לעולם יש בורא ויש מנהיג, ולא אכנס כרגע לאיך ולמה, וזה גם לא משנה. מרגע שהבנתי את זה, התחלתי לעסוק במשמעות העניין לגבי.

ישנם הרבה סוגי מאמינים, וישנן 70 פנים לתורה וכל זה, אבל בגדול מאוד, יש מי שמאמין בהשי"ת באופן תמים (מהבחינה של – כתוב בתורה שצריך לבצע, ולכן מבצעים), ויש מי שרוצה להבין באיזה מגרש אנחנו משחקים, ומהם כללי המשחק (גם זה יבצע את מה שכתוב, כי זה כתוב).

יוסף הצדיק היה לפי הכתובים, המאמין הראשון שהשתמש במונח "בעזרת ה'". הוא הכיר בכך שלא בכוחו הוא הגיע לאן שהגיע, או פעל את פעולותיו המופלאות (וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַֽעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:). הוא ייצג את האמונה התמימה והשלמה. בהחלט מודל לחיקוי.

מרגע שהתחלתי ללמוד, הבנתי שאני מהסוג השני. לא מעט פעמים, כשאני משתף דברים שלמדתי, אני נתקל בתגובה של "עזוב אותך פלסף. כתוב לשמור שבת אז שמור שבת. מה אני צריך לחפור עכשיו?". זה בסדר גמור, אני משיב. אבל הבאתי את זה, כדי לקשר לעניין הסכסוך בין היוונים והמתייוונים, לבין אלה שהתעקשו לשמור על הסטטוס קוו.

ואיך זה קשור? היוונים ההלניסטים, האמינו (ועודם) שיש מציאות של טבע, חומר וגוף ותו לא. שום דבר מעבר לחומר. הם גם מאוד אהבו את הפילוסופים שלהם, ואלה היו הרבה דברים, אבל טיפשים לא. כאמור, הם מאוד העריכו את התורה, ומסריה האוניברסליים, וחוכמתה הגדולה – אבל כל זה בגדר של פילוסופיה. ברגע שהדברים לא הסתדרו עם מה שלא יכול להיקלט דרך חמשת החושים שלנו, פה עבר קו המחלוקת.

ההבדל בין היהודים להלניסטים הוא פשוט – אנחנו מאמינים בחוקי הטבע. אבל אנחנו גם יודעים שיש דבר כזה שנקרא "מעל הטבע", או איך שאנחנו מכנים את זה – נס. אנחנו מאמינים שהטבע, הגוף והחומר נחוצים לנו, על מנת לעבוד על הרוח, והיוונים האמינו שהחומר והגוף הם עצם העניין. זה ניתן לבחינה לא רק באופן תיאולוגי, אלא היסטורי פשוט. ההלניזם קידש את הגוף, ואנחנו רואים בגוף סוג של זוהמה הכרחית. לכן, היוונים אסרו על המילה, הטהרה והשבת. כי זה "לא עושה שכל" וזה פוגע בקודש הקודשים מבחינתם, הגוף.

הפילוסופים ישבו ימים כלילות, וניסו להסביר את משמעות החיים, את הטבע האנושי, וכל זה. הם באו לזה מתוך מגבלת חמשת החושים, ולכן הגיעו למסקנות אליהן הגיעו. אנחנו לעומת זאת, באים מתוך התשובה הפשוטה ומסבירים אותה בעזרת התורה, וגדולי הנביאים והמפרשים. אנחנו נסמכים על החכמה, שאומרת לנו שעלינו לפעול באופנים מסויימים על מנת להגיע לתכליתנו. אנחנו לומדים מהבינה מהי המסגרת בתוכה יש לעבוד, ובשאיפה מחזיקים בתוך הדעת את ההבנה של איך אני יכול להביא לידי ביטוי את כל זה.

אז ככה. אני מאמין באמונה פשוטה בקב"ה. כשאני לומד פנימיות התורה, אני לא מתפלסף, ולא לומד פילוסופיה. אני מנסה להכניס לתודעה שלי, את עומקה העצום של האמת הפשוטה. אני לא מפסיק לשאול, ולא מפסיק לחפש, אבל השאלות והחיפושים שלי אינם אחרי המשמעות, זו ברורה לעם היהודי מזה אלפי שנים. אני שואל ומנסה למצוא את הדרך הטובה ביותר להגיע לאן שבמחשבת הבורא כבר הגעתי.

אם מצאתם אי דיוקים, או שלא הסכמתם, אנא דברו איתי.