בס"ד
בהחלט יכול להיות, שאני מבין את הדברים באופן לא מדוייק, אבל אני חושב שאני לא רחוק. אברהם ויצחק (ויעקב, בטח ובטח) הם אבותינו. בפשט, הם אבות האומה, שמהם באו יוסף ואחיו, ושבטי ישראל וכן הלאה. בעומק הדברים, האבות, הם אבות טיפוס. תבנית רוחנית ליהודי, כפי שהוא מצווה להיות.
אברהם נשלח ע"י השי"ת לארץ כנען, אבל לא רק נשלח אל אלא גם נשלח מ. מאור כשדים, מקום של רשע ועבודת אלילים. באופן מפתיע, בבוא הזמן, שולח אברהם את עבדו למצוא אשה לבנו יצחק, ב… אור כשדים… וגם כאן, אין הכתוב מסתפק בהוראה של מאיפה כן לקחת אשה, אלא גם מאיפה לא. לא מכנען… רגע… לא הבנתי. הקב"ה שולח את אברהם ממקום של עבודה זרה, אל ארץ הקודש, לשם מה? האם לא רצה שאברהם וזרעו יתנתקו ממקום זה?
אחר כך מספרת לנו הפרשה הבאה על יצחק ובניו, הלא הם עשיו ויעקב. האחד, פרא אדם והשני סוג של "חנון". עוד נלמד רבות על בנו הצעיר של יצחק, והוא אחד המפתחות הכי חשובים להשגת שלמות מסוג כלשהו, אבל לעת עתה, נתמקד באביו וסבו. אברהם ויצחק.
אברהם שמסמל את החסד. את הנתינה וההשפעה.אברהם שרץ אל עבר שלושת המלאכים כי הוא חייב להעניק. הוא נשלח ממקום העבודה הזרה, אל ארץ הקודש. יצחק שמסמל את הרצון לקבל, את הגבורה. יצחק שהיה צריך להיעקד (ע"י החסד) כדי שכוח הקבלה ירוסן. שתי דמויות הופכיות, אבל הכרחיות, שנמצאות בכל אחד מאיתנו (אבות טיפוס), במינונים וגוונים שונים (מה שיוצר את השוני ביננו).
אם נתאר לעצמנו עולם שכולו יצחק, כולו הרצון לקבל. הרי לנו סיפור בלהות. כל אחד עסוק, אך ורק באינטרסים האישיים שלו, ואיש לא מעניק דבר לרעהו. הציניקנים אולי יאמרו שכך אכן הדבר, אבל בל נטעה. יש הרבה חסד בעולם שלנו. מציאות כזו, דמיונית, היא הרי מבהילה. מי רוצה לחיות בכזה עולם? אפילו פסיכופתים, שמונחים ע"י נרקסיזם אנוכי, מוכרחים לתת קצת, על מנת לספק את צרכיהם, לא כל שכן, אנשים נורמטיביים.
לעומת זאת, נתאר לעצמנו עולם שכולו אברהם. נשמע טוב. כולם רוצים להעניק, להשפיע טוב לזולת ולקב"ה. ממש… אוטופיה. לא רק שזה בלתי אפשרי, שכן אין אדם נותן מה שאין לו, אלא זה פשוט לא יקדם אותנו לשום מקום. טבע האדם רע (רצון עצמי) מנעוריו, ואין הקב"ה עושה דברים סתם. לכן אנחנו חייבים להשתמש ברצון הזה. זה טבוע בנו, ואין מנוס מזה.
איך אני יכול לטעון דבר כזה?
לא אני טוען זאת אלא, למיטב הבנתי, התורה מלמדת אותנו. אנחנו כאן בשביל לעשות עבודה. העבודה הזו, תביא אותנו ב"ה (את כולנו) לקרבת השי"ת, בכך שנידמה לו. אבל זה גמר עבודתנו. על מנת להגיע לכך, יש ללמוד לקבל.
אז היזהרו ממי שמוכר לכם אוטופיה. זה בלתי אפשרי, ובדרך כלל המוכר, יהיה מוכן לשלם מחיר כבד (בחיי אדם – של ההולכים אחריו) כדי לנסות. אבל היזהרו גם ממשווקי דיסטופיה. העולם שלנו, הוא עולם של עבודה קשה, ויסורים לא מעטים. יש בנו הרבה מאוד אגואיזם, אבל גם חסד, גם השפעה. הסוד – שנלמד מיעקב אבינו – לחבר בין שני הצדדים הללו, שניהם נחוצים.
מצאתם טעות? חושבים אחרת? אשמח לשמוע.
גיל שלו 