מסתכל על ארון הספרים הישנים, סיפורים שליוו את חייו

בס"ד

הציטוט שבכותרת מגיע מהשיר הנפלא "מהרי נא" מאת אהוד בנאי, שהוא לבטח מהאמנים שליוו את חיי. אני מקווה שהוא מתאר נאמנה את הדברים הכתובים מטה. שכן, לא מדובר כאן ברשימה של 10 הטובים, או דירוג איכותי כזה או אחר. מדובר בספרים שעזרו לי להבין דברים הקשורים בכתיבה, בקריאה ובחיים בכלל. דרך הספרים האלה (עליהם אני כמובן ממליץ), אולי אוכל לצייר חלק מהדרך שעברתי, ועדיין צועד בה.

אם אנחנו לא קוראים – איך נכתוב?

התחלתי לקרוא – באמת לקרוא – בגיל יחסית מבוגר בחיי. שלא כמו תולעי ספרים אחרים, זה לא באמת משך אותי. קראתי מעט, בעיקר ספרים עם תמונות.

כילד שגדל באמצע המדבר, במה שהיום הוא צפון מצרים, אהבתי סדרת ספרים על יציאת מצרים בתמונות. אני מניח שזו היתה הגרסא של אמצע שנות ה-70 לרומן גראפי. הסיפורים המקראים התעוררו לחיים בפורמט הזה, ועוררו את דמיוני. הפכתי מספר סיפורים (רוצה לומר: בדאי) בגיל צעיר מאוד, והמצאתי מעשיות. בזה  זה הסתכם.

בשלב מסויים בתחילת השירות הצבאי, מצאתי את עצמי בכלא 6 (בין עתלית ובין חיפה), עם זמן מה להרהר ולברוח קצת מהמציאות. למזלי, הייתי מצויד בספר שנתן לי חברי ושכני, אלי – האיש במבוך מאת רוברט סילברברג. אחרי שכבר קראתי ספר (או סדרה) בהמלצתו – מדריך הטרמפיסט לגלקסיה לדגלאס אדמס – צללתי אל תוך הספר ללא מחשבה נוספת.

אני מניח שהתשובה לשאלה "למה אתה כותב?" היא – כי חבר פעם המליץ לי על ספר.

האיש במבוך, הוא כל מה שאני אוהב ברומן. יש בו גיבור שגרם לי להזדהות איתו מיד. דילמה נפלאה וקונספט שתפס אותי, ומעסיק אותי מאז ועד היום. כל כך התרשמתי מעבודתו של סילברברג, שמיד בסיום הקריאה, חזרתי לעמוד הראשון והתחלתי שוב.

מכאן התחלתי לעבור על ספריו הנוספים של סילברברג, וקראתי כל מה שיכולתי להשיג. הפכתי לקורא סדרתי, והנטיה שלי היא להתמקד בסופר\ת מסויים ולעבור על מיטב יצירותיו. במקרה הנ"ל, הרשימה היתה ארוכה מאוד. לפני שאמשיך, אזכיר רק את הסדרה המוכרת כ"מאג'יפור", אותה סיימתי בהקדם האפשרי.

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה – זה לא רק ההומור, למרות הוא ללא ספק חלק חשוב בסדרת הספרים המופלאה הזו. אחרי שהיה לי מספיק זמן להרהר, הגעתי למסקנה שהסיפור הוא עלי. סיפורו של אנדרדוג, שנזרק במהירות מסחררת סביב הקיום האבסורדי בזמן והמרחב. מסע שבעצם היה חיפוש אחרי משמעות (ספויילר – 42).

אבל כמובן שההומור הוא אלמנט מרכזי. הסגנון הבריטי השנון, שכל כך אהוב עלי. האנגלי שבכל מקום ביקום, מחפש בסך הכל כוס תה, מתוסכל (ובצדק) ממה שנראה לו כמו גיבוב שטויות. תמיד בלתי מובן, נלעג ע"י תושבי היקום האחרים. האנלוגיות למציאות חיינו נשזרות לתוך העלילה באופן יפהפה, והופכות את הקריאה לקלה מאוד, מה שעוזר אולי לחוסר ההערכה האומנותית, לה ראויה הסדרה.

כמובן שלאחר מכן קראתי בערך את כל כתביו של דגלאס אדמס, ואזכיר בקצרה את סדרת המופת על דירק ג'נטלי.

בשנת 2001 יצאתי מטעם העבודה לאוטווה, קנדה, לא הרבה אחרי לכתו בטרם עת של אבי ומורי. במבט לאחור, הייתי די צל של עצמי. עבדתי במשך שעות ארוכות, ראיתי מעט מדי את המשפחה ובאופן כללי, הייתי אדם אחר. ידידה המליצה לי על סדרת ספרי מד"ב בשם ארץ אחרת, מאת טד וויליאמס, ואני רואה בה כאשמה העיקרית להיותו של וויליאמס הסופר בן זמננו האהוב עלי.

הייתי זקוק לבריחה רצינית מהמציאות, והסדרה המופלאה הזו נתנה לי בדיוק את זה. וויליאמס צייר לאט לאט, במלאכת מחשבת, את העולם בו מתרחש הסיפור ומניע את העלילה, עם הרבה מתח וציפיה. הקונספט לא רק מעולה בפני עצמו, אלא גם רלוונטי לזמננו (קראתי כבר כתבות, על ניסיונות לעשות את "הדבר הזה" עליו מסופר, במציאות). יש בסדרה את האלמנטים אותם אני אוהב גם במד"ב וגם בפנטזיה וטד כותב מחונן בשני הז'אנרים הללו. אני ממליץ לכל חובביהם, ובכלל, לכל מי שאוהב ספרים טובים, לקרוא את הסדרה הזו, ושאר היצירות הרבות של וויליאמס.

אני לא זוכר איך הגעתי לכרוניקה של אמבר, אותה כתב רוג'ר זילאזני. אני רק יכול להיות אסיר תודה שהגעתי אליה. עוד דוגמה מצויינת לספר שגרם לי להפסיד הרבה מאוד שעות שינה. מדהים לאן קונספט פשוט (אבל מבריק) יכול להוביל, בעזרת הרבה דמיון, דמויות מעוררות הזדהות, וקול כמו של זילאזני. אין הרבה יותר מה להוסיף, מעבר להמלצתי החמה. עוד ספר מעולה שלו הוא שמי יהיה לרבבה. מדובר באחד ממספרי הסיפורים הגדולים אי פעם.

כשהתחלתי באמת לקרוא, יצא שקראתי המון מד"ב ופנטזיה. אין לי ממש הסבר למה, אבל כשספר מד"ב נכתב כמו שצריך, זה הופך בלא מעט מקרים ליצירת מופת. בשלב מסויים החלטתי שהגיע הזמן לפתוח ספר של מי שנחשב אולי לגדול בז'אנר הזה, אייזק אסימוב. שמעתי עליו הרבה, החלטתי לקנות את המוסד, והתיישבתי לקרוא. כשזה מגיע ליצירת עולם (או יקום) בו מתרחשת עלילה מסוג זה, אסימוב הוא ללא ספק הגדול שאני מכיר. וסדרת המוסד היא הדוגמה המושלמת לכך. החל מתיאור מצב העניינים הנוכחי, דרך הסטוריה עשירה, גישות, מערכות יחסים משמעותיות, תרבויות, וכל פן בחיי הדמויות המאכלסות את סיפוריו. אסימוב מצייר תמונה ממשית, שמציבה את הקורא לצד הגיבור, ולוקחת אותו יחד אל המסע. הבנתי למה אנשים כל כך אוהבים את אסימוב. המלצות נוספות? כמה תקופות חיים יש לכם?…

מכיוון שדיברנו על הסמכות הכי גבוהה בהמצאת עולמות, ואחד המאסטרים של ז'אנר המדע הבדיוני, אני רוצה לכתוב כמה מילים גם על אורסולה לה-גוין. בהמלצת חברתי והמורה שלי בענייני כתיבה, כריסטינה רנאלו, קראתי את מכונת החלומות. זה היה בזמן שעבדתי על ספר מד"ב משלי (הטיוטה הראשונית קיימת, אבל היא נוראה…), וקראתי את יצירת המופת הזו כדי לקבל השראה. המוח, כפי שאומרים הצעירים, התפוצץ. כמו שגם שלכם, אם תקבלו את המלצתי ותקראו אותו. אעיז ואומר שלה-גוין היא אחת משלושת המספרים הגדולים אי פעם.

מכונת החלומות, כמו גם המנושל, והעולם כיער, הם רק כמה טעימות מהמעדנים שהסופרת הזו רקחה לנו. שפתה העשירה, היכולת שלה לתווך עולמות, יצורים, פרטי פרטים, תוך ריתוק הקורא אל הדף, עושה אותה אחת מהענקים. גאונה. אני חושב שהבנתם את הנקודה…

המשחק של אנדר, מאת אורסון סקוט קארד הוא מסוג הספרים שאני הכי אוהב. מהנה לקריאה, בגלל כל הסיבות הידועות מצד אחד, ומצד שני, משאיר מטען אינטלקטואלי לשנים. מאוד מזכיר במובן הזה, את האיש במבוך שפתח את הרשימה הזו. סקוט קארד גם כותב בצורה שאני מאוד מאמין בה, מבחינת הטכניקות. בקיצור – ספר חובה.

ג'ון לה קארה, ללא ספק סופר מעשיות הריגול והמתח המוכשר אי פעם, הוא אחד מהחביבים עלי באופן כללי. את החפרפרת קראתי בזמן שהייתי עסוק בתכנון רומן הבכורה שלי, ואם הצלחתי להוציא מהגאון הזה, אחוז בודד של השראה אל תוך כתבי, דייני. יש עוד רשימה לא קצרה של רומנים אחרים שלו שקראתי, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

על איזה ספר של המאסטרו, סטיבן קינג, אבחר להמליץ? בגדול, על כולם. אבל אם תשימו אקדח לרקתי (בבקשה אל), אז אבחר בהעמדה, מכיוון שאת האימה, מביא קינג הפעם בכמה רבדים. גם ברמת האפשרי, גם ברמה המיתית וגם ברמה הפילוסופית. סטיבן קינג, ללא ספק אחד הסופרים המיוחדים והדרך בה הוא ניגש לכתיבה, למרות שהיא ההיפך הגמור לשלי, מרשימה מעצם פשטותה המנוגדת לעומקה. עוד המלצות? גוגל הוא ידידכם, יש לכם כמה שנים פנויות? לכו על זה!

אני יכול להמשיך עוד ועוד, ואף אעשה זאת. אבל ברשימות נוספות שיבואו גם יבואו.

מחכה גם להמלצות קריאה מכם, אז – דברו איתי.