מי אני \ מה אני

בס"ד

ואלה תולדות גיל, לדורותי:

כמו רוב סיפורי החיים, גם שלי התחיל בזה שנולדתי. נדוש, אבל בלעדי זה, כנראה לא היינו נפגשים. זה קרה בנובמבר 1971, באשקלון, יומיים אחרי צאתו של אלבום המופת, לד זפלין 4. לגבי הילדות, ובכן, מדובר בילדות טובה מאוד. בלי כפית זהב בפה, אבל גם בלי ים של דמעות, הודות להורי האהובים, משה (עליו השלום) ודליה תיבדל לחיים ארוכים וטובים. יש לי אח גדול ואחות קטנה, וגם הם אהובים עד מאוד.

הייתי מעז ואומר, שהיה לי טוב.

כילד צעיר, הצטיינתי באומנות הסיפור (רוצה לומר בדיות), והטובים בסיפורי הם אלה שסיפרתי לעצמי. חלמתי להיות כדורגלן, אבל כשהתחוור לי שזה דורש כישרון, כושר גופני ומחוייבות גדולה, ובמקביל העובדה שגיליתי את הגיטרה, החלטתי שאהיה שדר ברדיו. או כוכב רוק. מה שיבוא קודם.

לא חשבתי אפילו על ספרים, עד שהיתה לי היתקלות עם מפקד בצבא, בעקבותיה "התפנה לי קצת זמן" להרהר במהות החיים וכל זה. היה איתי ספר שקיבלתי מחבר ("האיש במבוך" מאת רוברט סילברברג), וכתוצאה מכך, התבהר לי משהו שחמק ממני שנים ארוכות.

אני כותב מאז גיל 13 בערך. המגירות שלי, תמיד היו מלאות בחצאי שירים ילדותיים, כמה גיבובי ביקורת פוליטית מבולבלת, ואפילו כמה פיסות סאטירה. אלה היו מלאים ברגשות בוערים של נעורים, ונטולים… בערך כל ערך ספרותי אחר.

למדתי פיתוח תוכנה, ואפילו התמזל מזלי להתקבל יחסית מוקדם, לחברה גדולה (בה אני עובד עד עצם היום הזה). התעסוקה הזו, אפשרה לי לראות את העולם באופן שונה לחלוטין, ולפגוש כמה אנשים מאוד משמעותים, בלעדיהם אולי הייתי ממשיך לכתוב את מילותי מלאות הרגש, אבל אף לא אחת מהן היתה רואה אור.

אבל מי אני? אני עוד בחור, נשוי באושר ואב לארבעה ילדים מדהימים, כל אחת ואחד בדרכו. אני מניח שלא הרבה השתנה מהילדות. עדיין טוב לי.

ילדותי ונעורי, עברו עלי במושבים בדרום הארץ, ומשנת 2001, גרתי בכמה וכמה מקומות ברחבי העולם. שלש שנים באוטווה ועוד שנתיים בטורונטו, קנדה. אחרי הפסקה בת שלש שנים בארץ, התגוררנו כשבע שנים באלפרטה, ג'ורג'יה בארה"ב ועוד כמעט חמש שנים בגוודלחארה, מקסיקו. אני מלא תודה על האפשרות לראות כל כך הרבה, לקבל פרספקטיבה מאוד רחבה, ולהכיר אנשים מקסימים. היום אני שוב בארץ, עם ראיית עולם משודרגת.

אני אוהב מוסיקה, בעיקר רוק קלאסי ושלוחותיו. אני אוהב ספורט. כדורגל עדיין בראש ענפיו. באוטווה התאהבתי בהוקי, ודי קל לנחש איזו קבוצה אני אוהד. אני גם מאוד אוהב אומנויות לחימה משולבות, וכתבתי בהרחבה בנושא.

בעבר הייתי "חיה פוליטית" והשתתפתי באינספור דיונים בוערים בנושא. אבל כבר זמן מה שאני מבין שאין בזה טעם. הפוקוס היום הוא על האדם, ועל הכלל הגדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך".